בחולים עם סוכרת מסוג 2 ואלבומינוריה, מתן Dapagliflozin (פורסיגה) הפחית את יחס אלבומין: קריאטינין בשתן ב-15.1% לעומת פלסבו, עם שונות ניכרת בין מטופלים שונים, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת JAMA Network Open.

החוקרים השלימו מחקר להשוואת תגובה ל- Dapagliflozin, מעכב SGLT-2, בחולים עם סוכרת מסוג 2 ואלבומינוריה. מדגם המחקר כלל 20 מבוגרים (גיל ממוצע של 64.9 שנים, 15% נשים) עם סוכרת מסוג 2, יחס אלבומין:קריאטינין מעל 20 מ”ג/גרם וקצב פינוי גלומרולארי משוער של מעל 30 מ”ל/דקה; כל המשתפים היו תחת טיפול במינון יציב של מעכבי ACE או ARB.

המשתתפים השלימו שתי תקופות טיפול במשך שבוע אחד של Dapagliflozin (10 מ”ג/יום) ושתי תקופות בנות שבוע עם פלסבו, בסדר אקראי, עם מרווח של שבוע הפוגה בין שתי התקופות למניעת השפעה שיירית.

התוצא העיקרי היה ההבדל בשינוי יחס אלבומין:קריאטינין בשתן מתחילת המחקר ועד לסיום הטיפול בין זרוע הטיפול ב- Dapagliflozin וזרוע הפלסבו; תוצאים משניים כללו את השינויים בלחץ הדם, משקל גוף, קצב פינוי גלומרולארי ורמות סוכר בדם בצום.

בהשוואה לפלסבו, מתן Dapagliflozin הפחית אלבומינוריה ב-15.1% (p=0.01).

החוקרים מדווחים על שונות ניכרת בתגובות לטיפול ב- Dapagliflozin, כאשר השינויים ביחסי אלבומין:קריאטינין בשתן נעו בין 56.3%- ועד 36.2% (חציון של 12.8%-) בתקופה הראשונה ובטווח 86.2%- עד 54.4% (חציון של 21.3%-) בתקופה השנייה; תועדה קורלציה משמעותית בשינויים ביחס אלבומין:קריאטינין בשתן בין התקופה הראשונה והשנייה של הטיפול ב- Dapagliflozin.

בהשוואה לפלסבו, Dapagliflozin הפחית את לחץ הדם הסיסטולי ב-5.11- מ”מ כספית (P=0.008), את משקל הגוף ב-0.53- ק”ג (p<0.001) ואת קצב פינוי גלומרולארי ב-5.33- מ”ל/דקה (p=0.03).

החוקרים מסכמים וכותבים כי טיפול ב- Dapagliflozin הפחית את יחס אלבומין:קריאטינין בשתן לעומת פלסבו, אם כי תוארה שונות ניכרת בין מטופלים. נתונים אלו מדגישים את הצורך בגישות מותאמות אישית לטיפול בסוכרת ומחלת כליות כרונית.

JAMA Netw Open, March 24, 2025

לידיעה במדסקייפ