מערך DRCR (Diabetic Retinopathy Clinical Research) הינה קבוצה של רופאי עיניים, העורכים משנת 2002 מחקרים קליניים בנושא רטינופתיה סוכרתית, בצקת מקולארית ומצבים נלווים. במסגרת הכנס השנתי ה-50 מטעם Bascom Palmer Eye Institute תיאר ד”ר בראונינג את ההיסטוריה של DRCR והציג את המידע העדכני בנושא המחקרים הנערכים בימים אלו.

הרעיון למערך DRCR עלה בשנת 2002, וייחודה באותה תקופה נבע מכך שהסכימה לכלול רופאי עיניים מהקהילה, ולא רק רופאי עיניים המסונפים למרכזים אקדמיים. באופן זה, הרשת הלכה וגדלה במהירות ומונה כיום 342 רופאי עיניים מהקהילה ו-207 רופאי עיניים ממרכזים אקדמאיים.

במהלך עשר השנים הראשונות לפעילות המערך פורסמו 36 מאמרים בכתבי העת המובילים, הוצגו 89 פוסטרים והצגות בכנסי רפואת עיניים והוחל בקורס שנתי באקדמיה. כל 36 הפרסומים היו בעלי השפעה משמעותית על המקצוע. מאות חוקרים עברו הכשרה במחקר קליני במהלך תקופה זו, במסגרת שתי פגישות של הקבוצה כל שנה ועם לוח זמנים צפוף. עוד פותח מודל מבוסס-אינטרנט לאיסוף נתונים בזמן אמת, שהביאו לשינוי באופן ביצוע מחקרים ברפואת עיניים.

כיום, DRCR הינו הארגון היחיד העורך מחקרים ללא כוונות רווח. עיקר מטרתו הינה בקידום הטיפול הקליני ברטינופתיה סוכרתית. המימון ברובו הינו מטעם ה-NIH (National Institute of Health) עם תמיכה מסוימת מהתעשייה וגופים פרטיים אחרים, אך מטרתו שונה מזו של חברות תרופות.

המחקרים הזוכים להתייחסות רבה כיום כוללים בין היתר את Protocol M, מחקר שנועד לבחון אם האינטראקציה של רופאי עיניים עם המטופל עשויה להשפיע לטובה על גורמי סיכון סיסטמיים. במחקר זה, עוקבים החוקרים באופן פרוספקטיבי אחר חולי סוכרת, עם או בלי רטינופתיה, שחולקו לאחת משתי קבוצות קבוצת טיפול סטנדרטי, בה החולים מבקרים באופן שגרתי אצל רופא העיניים, וקבוצת התערבות, בה נערכות בדיקות HbA1c ולחץ דם במרפאה, עם משוב מיידי והדרכה בנוגע לסיכונים עקב הנתונים אודות התקדמות רטינופתיה. היעד העיקרי של המחקר הנ”ל הינו השינוי הממוצע בערכי HbA1c לאחר 12 חודשים.

הייחודיות של המחקרים במערך DRCR בכך שמספקים עדויות ברמה-גבוהה (לרוב דרגה 1), העשויות לשמש כהנחיות קליניות לטיפול ברטינופתיה סוכרתית. מדובר בתופעה נדירה, שכן מרבית המחקרים הינם בדרגה 2 או 3 טובים להעלאת השערות, אך לא להסקת מסקנות בנוגע לטיפול.

המומחים מוסיפים כי מ-Protocol I עולה כי מתן תוך-זגוגתי של Ranibizumab עם טיפול לייזר עדיף על טיפולי לייזר בחולים עם בצקת מקולארית סוכרתית המערבת את המרכז. ישנם 36 מאמרים; זהו רק אחד מהם

באשר לשאלה מדוע חלק מהמחקרים גדולים (במחקר אחד נכללו למעלה מ-1,100 משתתפים) ואחרים קטנים (בשני מחקרים נכללו 68 משתתפים), מסבירים החוקרים כי גודל המדגם נקבע לפי ההחלטה עם מדובר במחקר פיילוט או מחקר בשלב 3, ולפי גודל ההשפעה המשוער של ההתערבות.

מחקר Protocol S (Prompt Panretinal Photocoagulation בהשוואה ל- Intravitreal Ranibizumab With Deferred Panretinal Photocoagulation for Proliferative Diabetic Retinopathy) הינו מחקר מעניין במיוחד מאחר שעשוי לספק טיפול לא-הרסני בחולים עם רטינופתיה סוכרתית פרוליפרטיבית.

בקרוב צפויים מחקרים רבים נוספים, להשוואת Ranibizumab ו-Bevacizumab, הניתנים כזריקות לתוך הזגוגית לבצקת מקולארית סוכרתית. כמו כן, צפוי מחקר אקראי להשוואה בין זריקות רציפות של Ranibizumab עם טיפולי PRP מאוחרים, בהשוואה לטיפול PRP מוקדם בחולים עם רטינופתיה סוכרתית פרוליפרטיבית. התוצא העיקרי של מחקר זה הינו השינוי בחדות הראיה לאחר שנתיים.

מתוך הכנס השנתי ה-50 מטעם Bascom Palmer Eye Institute

לידיעה במדסקייפ