Insulin Detemir (לבמיר) הינו אנאלוג של אינסולין הומאני שמטרתו לשמש כמקור לפעילות ממושכת של אינסולין בזאלי. לשם כך, ניתנת זריקת דפו האינסולין/הלבמיר, עם שחרור ממושך של התרופה, הנובע חלקית מהקשר העצמי המוגבר של מולקולות Insulin Detemir וחלקית בשל הקישור ההפיך לאלבומין. הקישור לאלבומין במחזור הדם סותר את השינויים בהשפעות ברקמות המטרה, שעשויים לנבוע מהשונות בקצב הספיגה. כתוצאה מכך, ל- Insulin Detemir פרופיל פרמקודינאמי פחות וריאבילי בהשוואה לחלופות אחרות של אינסולין בזאלי; הביטוי הוא בירידה עקבית יותר ברמות הסוכר בדם.

במחקרים קליניים, Insulin Detemir מתאפיין בירידה עקבית בסיכון להיפוגליקמיה, כמו גם הפחתה בעליה במשקל הגוף בהשוואה לחלופות אחרות של אינסולין בזאלי.

לאור עדויות אחרונות לפיהן קיים קשר בין וריאביליות ברמות סוכר בדם ו/או היפוגליקמיה ובין סיכון קרדיווסקולארי מוגבר, והקשר הידוע היטב בין משקל עודף ובין סיכון קרדיווסקולארי, ייתכן כי לפרופיל הקליני של Insulin Detemir חשיבות פרוגנוסטית מבחינת הבטיחות הקרדיווסקולארית, למרות שהדבר טרם הוכח. כמו כן, לאחרונה, עלה חשש בכל הנוגע לטיפול באנאלוגים של אינסולין ובין הסיכון לממאירות (בעקבות מחקרים על insulin glargine), אך מן הנתונים הקליניים הזמינים, ופרופיל  האינטראקציה של insulin detemir עם הרצפטור, נראה כי אין עליה בסיכון בהשוואה לטיפול באינסולין הומאני.

הטיפול בזריקות תת-עוריות של אינסולין צפוי להמשיך לשמש כטיפול העיקרי בסוכרת מסוג 1 ובסוכרת מתקדמת מסוג 2 בעתיד הקרוב, ולמרות החששות שעלו לאחרונה מפני תופעות לוואי אפשריות של טיפולים מסויימים, אין ספק כי איזון הדוק של רמות הסוכר בדם צפוי להפחית את הסיכון לסיבוכים מיקרווסקולאריים ומאקרווסקולאריים. לשם כך, חשוב להקפיד על איזון רמות הסוכר מוקדם ככל הניתן לאחר אבחנת סוכרת, לצמצם אירועי היפוגליקמיה, את הוריאביליות ברמות הסוכר בדם ואת העליה במשקל הגוף, ולטפל כנדרש בגורמי סיכון אחרים, דוגמת פרופיל השומנים בדם, לחץ דם וגורמי סיכון קרדיווסקולאריים, כולל היפראינסולינמיה.

אמנם, כמו במקרים רבים עם תרופות אחרות, אין עדות ישירה להשפעה הפרוגנוסטית של insulin detemir. אך יש לטיפול זה פרופיל  שנראה אטרקטיבי בהקשר של סוכרת וסיבוכיה, בהשוואה לחלופות המוקדמות של אינסולין בזאלי.  הטיפול כרוך בסיכון נמוך לאירועי היפוגליקמיה, מתאפיין בשונות מעטה יחסית ברמות הסוכר בדם ואינו מלווה בעליה משמעותית במשקל הגוף. נראה כי הטיפול משקף דפוס פיזיולוגי יותר של פעילות הרקמה, מזו שמאפיינת תכשירי אינסולין אחרים הניתנים בצורת זריקות תת-עוריות.

הפיתוח של Insulin detemir ואנאלוגים אחרים הראה כי ייתכן שאפשרי לייצר אינסולינים בעלי תבנית שונה של פיזור/פעילות ברקמה. ללא ספק אפשרי לייצר אינסולינים אנאלוגים, להם אינטראקציה עם הקולטנים לאינסולין השונה מזו של האינסולין ההומאני. לכן, למרות שפיתוח פרה-קליני של Insulin Detemir התמקד תחילה בשימור פרופיל הקישור לקולטנים של אינסולין הומאני, ייתכן כי בעתיד ניתן יהיה לתכנן אנאלוגים לאינסולין בעלי פעילות ספציפית לקולטן או רקמה.

ייתכן כי חידושים בטכנולוגיות של תכשירי אינסולין אקסוגני יובילו בעתיד להוצאתם משימוש של זריקות תת-עוריות. ייתכן כי יחולו שינויים משמעותיים בקווים המנחים לטיפול בחולים. בשלב זה, עם זאת, ניתן לצפות להמשך עליה בשימוש באנאלוגים לאינסולין בזאלי כחלק ממשטר הטיפול בסוכרת מסוג 2 בשלב ההתחלתי, וכמרכיב בטיפול באזל-בולוס. מהנתונים הקליניים עולה כי אנאלוגים דוגמת Insulin Detemir כבר מובילים לשיפור איזון רמות הסוכר ו/או הסבילות, בחולים רבים הזקוקים לטיפול באינסולין.

Diabetes, Metabolic Syndrome and Obesity: Targets and Therapy 2010:3 197213