בנשים עם היפרפלזיה מורכבת או אטיפית של רירית הרחם, הנוטלות פרוגסטין, חלה ירידה של פי 3 עד פי 5 בסיכון להתפתחות סרטן רירית הרחם. בנוסף, חלה ירידה בסיכון לכריתת רחם, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסם במהדורת אוגוסט של Obstetrics & Gynecology.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי גורמי סיכון מוכרים להיפרפלזיה של רירית הרחם נובעים מעודף יחסי של אסטרוגן, בהשוואה לפרוגסטרון; לפיכך, פרוגסטין ניתן לטיפול בהיפרפלזיה של רירית הרחם. אין נתונים רבים בנוגע לתגובה של היפרפלזיה של רירית הרחם לטיפול בפרוגסטין, בעיקר במקרים של היפרפלזיה אטיפית.

במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לקבוע את ההיארעות של סרטן רירית הרחם, כריתת רחם, או שניהם, בנשים עם היפרפלזיה אטיפית או מורכבת של רירית הרחם, ולהשוות בין נשים שנטלו פרוגסטין ואלו שלא נטלו את הטיפול ההורמונאלי.

המדגם הרטרוספקטיבי כלל 1201 נשים עם היפרפלזיה מורכבת ו-242 נשים עם היפרפלזיה אטיפית, שאובחנו בין 1 בינואר, 1985, ועד 1 באפריל, 2005. הנשים היו בגילאי 18-88 שנים, והיו במעקב מזמן אבחנת היפרפלזיה עד להופעת קרצינומה של רירית הרחם, כריתת רחם, או שני אלו, או עד 30 בספטמבר, 2005. בכל הנשים הרחם היה שמור, והן לא אובחנו קודם לכן עם קרצינומה של רירית הרחם. נשים שנטלו אסטרוגן ללא פרוגסטרון (Unopposed Estrogen) במשך למעלה משישה חודשים, לא נכללו במדגם המחקר.

החוקרים עקבו אחר הנשים למשך חציון של 5.3 שנים (בטוח בין שמונה שבועות ועד 20.8 שנים). במהלך המעקב, 35 נשים עם היפרפלזיה מורכבת של רירית הרחם ו-36 נשים עם היפרפלזיה אטיפית אובחנו עם קרצינומה של רירית הרחם. בנוסף, 216 נשים עם היפרפלזיה מורכבת של רירית הרחם ו-107 נשים עם היפרפלזיה אטיפית עברו ניתוח לכריתת רחם.

מהתוצאות עולה כי שיעור ממאירויות רירית הרחם בקרב נשים עם היפרפלזיה מורכבת והיפרפלזיה אטיפית, שנטלו פרוגסטין, עמד על 3.6 ו-20.5 ל-1000 שנות-אישה, בהתאמה, זאת בהשוואה לשיעור של 10.8 ו-101.4 ל-1000 שנות-אישה בקרב נשים שלא נטלו פרוגסטין.

שיעורי כריתות הרחם בקרב מטופלות בפרוגסטין עם היפרפלזיה מורכבת והיפרפלזיה אטיפית עמדו על 23.3 ו-61.4 ל-1000 שנות-אישה, בהתאמה, בהשוואה ל-55.1 ו-297.3 מקרים ל-1000 שנות-אישה בקרב אלו שלא נטלו פרוגסטין.

30 מבין 71 הנשים בהן התפתחה קרצינומה של רירית הרחם, אובחנו בין שמונה שבועות ושנה אחת מאבחנת היפרפלזיה של רירית הרחם. ב-73.3% מהן תועדה היפרפלזיה אטיפית של רירית הרחם. מממצא זה עולה כי ייתכן כי הייתה קיימת מחלה ממארת של רירית הרחם בעת הביופסיה הראשונית.

בקרב יתר הנשים עם סרטן רירית הרחם, שאובחן שנה אחת או יותר לאחר אבחנת היפרפלזיה של רירית הרחם, 65.9% אובחנו עם היפרפלזיה מורכבת של רירית הרחם.

החוקרים מציינים מספר מגבלות למחקר, בהן חוסר אפשרות לתקנן לגורמים שלא נמדדו ועשויים להשפיע על ההחלטה להתחיל בטיפול בפרוגסטין, וגורמים הקשורים להיארעות קרצינומה או כריתת רחם. בנוסף, הם לא יכלו לתקנן לשיטת דגימת רירית הרחם או להעריך את ההיענות לטיפול. מספר הנשים במחקר הגביל את האפשרות להעריך באופן מלא את ההשפעה של משך, מינון וסוג הטיפול בפרוגסטין על הסבירות להתקדמות קרצינומה של רירית הרחם, בעיקר בנשים עם היפרפלזיה אטיפית.

החוקרים מוסיפים כי ההחלטה לערוך ניסיון טיפול בפרוגסטין או להמשיך מיידית לכריתת רחם אינה מושפעת מהסיכון להתקדמות לממאירות פולשנית עקב אבחנה היסטולוגית של היפרפלזיה של רירית הרחם.

החוקרים מסכמים וכותבים כי מממצאי המחקר עולה כי בנשים עם אבחנה של היפרפלזיה אטיפית או היפרפלזיה מורכבת של רירית הרחם, שאינן בוחרות בכריתת רחם מיידית, ניתן לבחור בגישה בטוחה יחסית המבוססת על ניסיון טיפול בן שלושה חודשים בפרוגסטין, תחת מעקב הדוק להערכת הישנות. גישה זו אינה מצמצמת לחלוטין את הסיכון לקרצינומה של רירית הרחם.

Obstet Gynecol. 2010;116:365-373

לידיעה במדסקייפ