מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון אפריל של ירחון Circulation עולה כי השמנת יתר ועישון עלולים כל אחד להגביר את סיכון לתרומבואמבוליזם ורידי (Venous Thromboembolism, VTE), אולם גורמים סיכון חשודים אחרים- ובהם סוכרת ושומנים גבוהים בדם- ככל הנראה אינם בעלי השפעה כזו.

החוקרים מסבירים כי מחקרים קודמים הציעו כי גורמי הסיכון ל-VTE דומים לאלו של מחלת לב, ובהם רמות גבוהות של כולסטרול, סוכרת, לחץ דם גבוה ועישון. עם זאת, מרבית גורמים אלו לא נקשרו ל-VTE בצורה עקבית. עד כה, הם מוסיפים, רק השמנת יתר נקשרה בצורה חזקה הן לסיכון מוגבר ל-VTE והן להתפתחות מחלה קרדיווסקולארית.

במחקר הנוכחי, שכלל קרוב ל-19,000 מבוגרים דנים אחריהם בוצע מעקב של כעשרים שנה, נמצא כי אלו שסבלו מהשמנת יתר או שהינם מעשנים כבדים הראו סיכון מוגבר להתפתחות VTE. בהשוואה לנבדקים שאינם מעשנים, אלו המדווחים על עישון של 25 סיגריות ליום ומעלה הראו סיכון גבוה ב-52% לפתח תרומבואמבוליזם ורידי, בעוד שמבוגרים הסובלים מהשמנת יתר הראו סיכון גבוה ב-62% מאלו שאינם שמנים. החוקרים מוסיפים כי השמנת יתר חמורה הייתה קשורה לסיכון כפול.

מאידך, לא נמצאה עדות במחקר הנוכחי לכך שסוכרת, מידת הפעילות הגופנית, רמות גבוהות של טריגליצרידים או של כולסטרול קשורים לסיכון מוגבר ל-VTE. בנוסף, בעוד שנראה היה שלחץ דם דיאסטולי גבוה אכן היה גורם סיכון, אבחנה של יתר לחץ דם לא הייתה כזו. לדברי החוקרים, ממצאיהם אלו מעלים את האפשרות שהממצא הקודם נבע מיד המקרה, ולא מהשפעה אמיתית.

ממצאי המחקר מתבססים על מעקב ארוך טווח שהחל כבר בשנת 1976, במטרה לבחון גורמי סיכון למחלת לב בקרב מבוגרים בני 20 שנים ומעלה החיים בקופנהגן. מבין 18,954 נבדקים אחריהם בוצע מעקב של כעשרים שנים (וסך של 360,399 שנות אדם של מעקב), מציינים החוקרים כי ל-969 אירע VTE אחד לכל הפחות במשך תקופה זו, שיעור היארעות גס של 2.69 לכל אלף שנות אדם.

החוקרים מדווחים כי השמנת יתר ועישון פעיל נותרו קשורים לסיכון מוגבר ל-VTE גם לאחר תקנון למשתנים כגון גיל, מין וגורמים בריאותיים אחרים.

החוקרים מסכמים כי המסר העיקרי העולה לציבור ממחקרם זה הינו כי ירידה במשקל וגמילה מעישון עשויים לא רק להוריד את הסיכון למחלת לב כלילית ומחלת עורקים פריפרית, כי אם גם את הסיכון להתפתחות פקקת ורידית. הם מוסיפים כי היעדר הקשר בין כולסטרול ובין VTE הינו מעניין, מאחר ומחקר קליני שפורסם לאחרונה אשר בחן את השימוש ב-Rosuvastatin (קרסטור) מצא סיכון נמוך יותר של VTE בקרב חולים המטופלים בתרופה. לדבריהם, ממצאיהם הנוכחיים מציעים כי יתכן והתועלת במקרה זה לא עלתה מהורדת רמות הכולסטרול בפני עצמה כי אם מהשפעה אחרת כלשהי של הסטטינים.

Circulation 2010

לידיעה במדסקייפ