ממחקר חדש, שפורסם במהדורת אוקטובר של Psychoneuroendocrinology, עולה כי לגברים בגיל העמידה הסובלים מדיכאון יש רמות נמוכות יותר של טוסטסטרון ביו זמין ורמות של טסטסטרון כולל בסירקולציה בהשוואה לגברים ללא דיכאון.

מטרת המחקר הייתה להבהיר את תפקיד הורמוני הרבייה בהפרעות של מצבי רוח ולהגדיר את המצב ההורמונאלי הבסיסי של גבר מדוכא וגבר לא מדוכא.

כבר שנים רבות יש עניין בשאלה בנוגע לקשר של הורמוני הרבייה ודיכאון. יש היגיון לשאלה זו במובן שאיבוד הליבידו קשור לרמות נמוכות של טוסטסטרון, אך אין מספיק מחקר, שנעשה בתחום זה.

במחקר השתתפו 94 גברים, כאשר 44 מהם סבלו מדיכאון ולא קיבלו טיפול, הם היו בני 45 עד 60 והתאימו לקריטריונים של DMS-4 (Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders, Fourth Edition). ה-DSM הגדיר קריטריונים לאפיזודה של דיכאון מג’ורי טיפוסי כחלק מהפרעה דיכאונית מג’ורית. 50 גברים נוספים היו נבדקי ביקורת ללא דיכאון.

המחקר לא כלל נבדקים, שהייתה להם הפרעה פסיכיאטרית או רפואית נוספת, שהייתה לא יציבה קלינית. נבדקים עם היסטוריה של תלות באלכוהול או בסמים או תרופות בחצי השנה האחרונה, כפי שהוגדר על פי ה-DSM-4 לא נכללו במחקר. בנוסף, נבדקים עם מחלה בבלוטת התריס, שאינה מתוקנת, כאלה שהשתמשו בתרופות פסיכוטרופיות אחרות או בצמחי מרפא, כגון יבלות יוחנן או נבדקים, שקיבלו טיפול אנטי פרכוסי ב-3 החודשים האחרונים גם לא נכללו במחקר. BMI  של הנבדקים נע בין 20 ל-29 kg למטר מרובע, אך מי שהיה במשקל עודף לא הוצא מהמחקר.

החוקרים מדדו TT (total testosterone) בסירקולציה ו-BT (bioavailable testosterone), שהוא המרכיב היותר פעיל פיזיולוגית של טוסטסטרון. החוקרים מצאו כי לגברים הסובלים מדיכאון יש רמות BT ממוצעות נמוכות יותר בהשוואה לגברים ללא דיכאון (3.51 nmol/L מול 4.69 nmol/L, P = .008). בנוסף, לגברים עם דיכאון היו רמות נמוכות יותר משמעותית של TT בהשוואה לנבדקי הביקורת (11.94 nmol/L מול 17.64 nmol/L, P < .001).

החוקרים מצאו בנוסף כך כי היפוגונדיזם ביוכימי (המוגדר כרמות BT של 2.4 nmol/L או פחות או רמות של TT של 12.14 nmol/L או פחות) היה יותר נפוץ בקרב נבדקים עם דיכאון בהשוואה לנבדקי הביקורת. ל-34% מהגברים המדוכאים ול-6% מנבדקים הביקורת מדדו רמות של BT של  2.4 nmol/L או פחות (P < .001). ל-61% מהגברים המדוכאים היו רמות של TT של 12.14 nmol/L או פחות בהשוואה ל-14% מנבדקי הביקורת עם רמות TT כאלה, גם הבדל זה היה משמעותי ב- P < .001.

רמה נמוכה של טוסטסטרון קשורה עם דיכאון, גם אם שולטים באפקטים של הגיל. הדבר תומך בטרנד הבא לידי ביטוי במחקר כיום, שיכול להיות יתרון בהוספת תחליף טוסטסטרון בטיפול בדיכאון, בעיקר אם הנבדק מדווח עם ליבידו נמוך.

ד”ר מרק ברבר, מרצה במחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת טורנטו אומר כי התוצאות מראות על קשר בין רמות נמוכות של ההורמון ודיכאון, אך עדיין מוקדם לתמוך בטיפול הורמונאלי בדרך של תחליף של טוסטסטרון בגברים אלה.

מדובר בקשר, אך זה לא אומר שחולים צריכים להיות על טוסטסטרון. הצעד הבא במחקר יהיה לבדוק אם טיפול בגברים מדוכאים בטוסטסטרון הופך אותם לפחות מדוכאים, שזהו דבר שהמחקר הנוכחי לא בדק. בנוסף, הממצא של רמה נמוכה של BT לא מבהירה אם הרמה נמוכה של טוסטסטרון גורמת לדיכאון או שהיא תוצאה של הדיכאון, בהתחשב בעובדה, שדיכאון יכול לגרום לשינויים בדרך, שבה הורמונים מעובדים בגוף.

מחקרים בעתיד יגייסו גברים מדוכאים עם רמות נמוכות של BT. נבדקים אלה יעברו טפול בטוסטסטרון או בפלצבו ויעקבו אחריהם לתקופה של לפחות חודשיים על מנת להעריך אם יש הבדל בדיכאון שלהם מנקודת ההתחלה.

לסיכום, ישנם רופאים המפחדים לתת תחליף של טוסטסטרון בגלל הסיכון הפוטנציאלי לערמונית, בעיקר בגברים מבוגרים. אם הולכים על פי האמרה, שקודם לא עושים נזק לנבדקים, אנו רוצים לדעת שתחליף של טוסטסטרון יותר יעיל מפלצבו.

Psychoneuroendocrinol. 2006;31(9):1029-1035

לידיעה במדסקייפ