ממחקר חדש עולה כי חולים המקבלים Metformin כטיפול יחיד לסכרת מסוג 2, המשיגים רמות נמוכות של HbA1c במהלך השנה הראשונה, צפויים לתקופת יעילות ממושכת יותר של התרופה.
מאחר שסכרת היא מחלה פרוגרסיבית, החולים עוברים התאמה של הטיפול התרופתי, יעילות מקסימלית לאיזון הסוכר בכל שלב אמורה להגביר את הגמישות התרפואיטית ולהקטין את עומס הסוכר בטווח הארוך.
החוקרים בדקו את הנתונים של חולים שטופלו בין 1996-2003 במרפאה באורגון, בכדי לבדוק את הפקטורים הקשורים בכשל טיפול Metformin. הם זיהו 1547 חולי סכרת, בהם הטיפול הראשון היה Metformin.
החוקרים עקבו אחר 1288 חולים שהשיגו רמות HbA1c נמוכות מ-8% במהלך השנה הראשונה. כשל משני הוגדר כהוספת או מעבר לטיפול בתרופה אנטי-היפרגליקמית אחרת, לאחר 6 חודשי טיפול ב-Metformin, או מדידה ראשונה של HbA1c של 8% ומעלה, במהלך תקופת המעקב.
מהמחקר עולה כי הפקטור החשוב ביותר בניבוי שיעור ההצלחה עם Metformin הוא הירידה ברמת HbA1c שהושגה במהלך השנה הראשונה.
לדוגמא, למעלה מ-4 מחמישה מטופלים בהם רמות HbA1c נותרו מעל 7% במהלך השנה הראשונה, הגיעו לרמות HbA1c מעל 8%. בניגוד לכך, כמחצית מהמטופלים עם רמות נמוכות מ-7% במהלך השנה הראשונה, שמרו על רמה נמוכה מ-8%.
בהשוואה למטופלים שהשיגו HbA1c<6%, אלו שהשיגו רמות של 6%-6.9% היו בסיכון מוגבר פי 3.29 להוספת או החלפת תרופה. במטופלים שהשיגו רמות של 7.0%-7.9% נמצא סיכון מוגבר של פי 6.54 להוספת או החלפת תרופה.
בקרב המטופלים עם רמות HbA1c של 7-7.9% נדרשו 36 חודשים להוספת או החלפת תרופה ב-50% מהמטופלים. לעומת זאת, במטופלים עם רמות HbA1c נמוכות מ-6%, נדרשו 84 חודשים להחלפת או הוספת תרופה ב-50% מהמטופלים.
ירידה במשקל היא פקטור חשוב נוסף. החוקרים טוענים כי מטופלים שנזקקו להוספת או החלפת תרופה, ירדו בממוצע 1.9 ק”ג, בהשוואה ל-5 ק”ג בממוצע בקרב אלו שנותרו עם טיפול בודד ב-Metformin.
מהתוצאות עולה כי אם איזון הסוכר מושג תחילה באמצעות טיפול יחיד ב-Metformin, הטיפול יכול להיות מוצלח למספר שנים.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!