ממחקר חדש עולה כי קיים קשר הפוך בין פעילות גופנית בעוצמה בינונית, נראית לעין, ולא רק מאמץ בעוצמה גבוהה, המבוצעת שנה לפני ההריון, ובין הסיכון להתפתחות רעלת הריון (Preeclampsia).
מחקרים הראו כי פעילות גופנית בעוצמה גבוהה קשורה בסיכון מופחת לרעלת הריון. החוקרים שיערו כי מאמץ נראה לעין, עשוי לענות על אחד ההיבטים של כושר גופני באם, שאינו ממולא בעקבות מדדים אבסולוטים, וכי היבטים אלו קשורים בסיכון לרעלת הריון.
החוקרים השתמשו בנתונים שנאספו ממחקר שנערך בין 1998-2002, והעריכו את הקשר בין מאמץ שמור או עוצמה יחסית, במהלך פעילות גופנית בשנה שלפני ההריון ובין הסיכון לרעלת הריון. ראיון מובנה שבוצע בבית חולים לאחר ההריון, כלל איסוף נתונים אודות הפעילות הגופנית בשנה שלפני ההריון בקרב 244 נשים עם רעלת הריון, ו-470 ביקורות נורמליות.
בנשים שביצעו מאמץ גופני קשה עד מאמץ מקסימלי שמור, במסגרת פעילות גופנית לפני הריון, נרשם סיכון קטן ב-78% להתפתחות רעלת הריון, בהשוואה לנשים שדיווחו על מאמץ מינמלי או זניח (Odds Ratio Adjusted, 0.22, 95% CI 0.11-0.44). נרשמה מגמה משמעותית לסיכון מופחות לרעלת הריון בעקבות עליה במאמץ (P<0.001). הקשר לא היה תלוי בשומן לפני ההריון, ונשמר גם בקבוצת נשים שלא מילאו את קווי ההנחיה לפעילות גופנית בשנה שלפני ההריון.
במחקר הנוכחי, עוצמה יחסית של פעילות גופנית, שבוצעה במהלך השנה שלפני ההריון, היתה קשורה בסיכון מופחת לרעלת הריון. פעילות גופנית בזמן ההריון קשורה בלחץ דם מופחת, בעוד שעליה בל”ד היא אחד הביטויים העיקריים של רעלת הריון. בנוסף, מחקרים בקרב נשים הרות בריאות הראו כי פעילות גופנית קשורה בקשר הפוך למאפיינים מטבוליים שנצפו בקרב נשים עם ההפרעה.
מגבלות המחקר כללו שיעורי השתתפות נמוכים בקבוצת הביקורת, עובדה שגרמה לאפשרות להטיה בבחירה, השימוש בשאלון רטרוספקטיבי גרם ככל הנראה להטיה בסיווג ושגיאה בהערכת הפעילות הגופנית, איסוף מדדי מאמץ שמור שהתייחסו רק לפעילות שבוצעה שנה לפני ההריון, וחוסר יכולת להכליל את התוצאות לאוכלוסיות אחרות.
נתונים אלו מצטרפים לעדויות אחרות, שהולכות ומצטברות, באשר ליתרונות של פעילות גופנית לפני ההריון ובמהלכו. פעילות גופנית בעוצמה יחסית עשויה להיות תוספת משמעותית לאמצעים אחרים המצויים במחקר, באשר ליתרונות של פעילות גופנית בהריון.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!