מאת ד”ר מיכל איזנשטט

מתוצאות מחקר חדש שפורסם בירחון ה- Pediatrics ב- 13 ביולי, עולה כי על אף שילדים עם הפרעות מספקטרום האוטיזם (ASD – autism spectrum disorders) מבטאים הפרעות האכלה לעתים כבר בגיל 6 חודשים, וצורכים כלכלה פחות מגוונת בהשוואה לילדים בריאים אחרי גיל 15 חודשים, תבניות אכילה אלו אינן פוגמות בצריכת האנרגיה שלהם או בגדילתם.

לדברי החוקרים, היבט חשוב למחקרם הינו העלאת האפשרות של ASD בילדים קטנים עם הפרעות האכלה, סירוב עיקש וגורף לאוכל והעדפות מוגבלות של סוגי אוכל. 

במצבים כאלו, מציינים החוקרים, יש להעלות שאלות חשובות באשר ליכולת התקשורתית של הילד, לתשומת הלב שלו וכן לתבניות התנהגות סטריאוטיפיות או כאלו הנובעות מגירוי עצמי.

בנוסף, הורים רבים מודאגים מכך שילדיהם הסובלים מ- ASD, אינם מקבלים דיאטה מאוזנת לאור הימנעותם ממרכיבי תזונה רבים.  אולם, ע”י השוואת הדיאטה של ילדים אלו עם דיאטה של ילדים ללא הפרעות ASD, הודגם כי על אף שקיימים הבדלים במגוון התזונה בשתי הקבוצות, קיימת עדות דלה מאוד, אם בכלל, לכך שהבדלים אלו מביאים לנזק.

פעמים רבות, ילדים עם ASD מתנגדים לשינויים והינם בעלי קשת צרה מאוד של תחומי עניין, דבר המתבטא גם בהעדפת המזונות שלהם.

מחקרים שבוצעו בעבר בנושא התבססו לרוב על מדגמים קליניים קטנים ללא קבוצות ביקורת, או שהיו בעלי מערך רטרוספקטיבי.

במחקר הנוכחי התבססו החוקרים על עוקבה המבוססת על האוכלוסיה על מנת לחקור דפוסי האכלה, דיאטה וצמיחה בילדים עם ASD, וכן השתמשו בדיווחים פרוספקטיביים שנאספו בטרם בוצעה האבחנה של אוטיזם.

החוקרים השוו 79 ילדים עם ASD (גיל חציוני בהפניה 28 חודשים; גיל חציוני באבחנה 45 חודשים) עם 12,901 ילדים בריאים ששימשו כקבוצת ביקורת מתוך מחקר ה- ALSPAC (Avon Longitudinal Study of Parents and Children).

שאלונים על דפוסי האכלה ותדירות של מזונות שנצרכו מולאו ע”י אימהות כל הילדים שנכללו במחקר, כאשר הילד היה בן 6, 15, 24, 38 ו 54 חודשים.

מדדי גובה ומשקל נבדקו מתוך מאגרי מידע, אשר עקבו אחר תיקים רפואיים עבור ילדים בגיל טרם בית הספר, ובמרפאות מחקר מיוחדות כאשר הילד הגיע לגיל 7 שנים.  בנוסף נלקחו דגימות דם במסגרת מרפאות המחקר.

מתוצאות המחקר עולה כי בגיל 6 חודשים, הילדים שאובחנו לבסוף כסובלים מ- ASD תוארו יותר ע”י אימותיהם כאכלנים איטיים בהשוואה לנבדקי קבוצת הביקורת (P = .04), וכן הדגימו הכרות מאוחרת יותר עם מזונות מוצקים לאחר גיל 6 חודשים (P = .004).

החוקרים מסבירים כי התסמינים הללו יכולים להחשב כתסמינים מוקדמים של ילד אוטיסטי המתקשה לקבל שינוי.

במהלך תקופת הזמן שבין נקודות הגיל 15 חודשים ו 54 חודשים, האימהות דיווחו באופן עקבי לגבי ילדיהם עם ASD כי היה קשה מאוד להאכילם (P < .001), וכי היו מאוד בררנים (P < .001) בהשוואה לקבוצת המחקר השנייה.

בגיל 15 חודשים, לקבוצת ה- ASD הייתה דיאטה משמעותית פחות מגוונת בהשוואה לנבדקים בריאים, כאשר הבדל זה גדל עם עליית הגיל (interaction P = .002).  כמו כן, הילדים שסבלו מ- ASD היו יותר מועדים לאכול ארוחות שונות מאלו שאכלו בני משפחותיהם החל מגיל 24 חודשים.

בגיל 54 חודשים, 8% מקבוצת ה- ASD צרכו דיאטה מיוחדת לאור “רגישות”, לעומת רק 2% מקבוצת הביקורת (יחס סיכויים, 3.41; 95% confidence interval, 1.35 8.63; P = .01).

בנוסף, ילדי קבוצת ה- ASD צרכו פחות ירקות, פירות טריים וממתקים.

על אף שצריכת האנרגיה, השומן הכללי, הפחמימות והחלבון הייתה דומה בקרב שתי הקבוצות בגיל 38 חודשים, אלו עם ASD צרכו פחות ויטמין C (P = .02) וויטמין D (P = .003).

על ההורים להיות מודעים לכך שהדיאטה של ילדיהם עשויה להיות חסרה בויטמינים מסוימים, ועל כן יידרשו תוספות מתאימות.

בשתי נקודות הזמן של 18 חודשים ו 7 שנים, לא נמצאו הבדלים במשקל הממוצע, הגובה הממוצע או ה- BMI (body mass index) הממוצע בין שתי הקבוצות.  כמו כן ערכי ההמוגלובין היו דומים בין שתי הקבוצות בגיל 7 שנים.

ולבסוף, ההגבלה בכמות המאכלים שהתקבלו ע”י הילדים הייתה בולטת ביותר בקרב ילדים עם אוטיזם קלאסי, אולם לא הודגמו הבדלים נוספים בין הקבוצות השונות של ASD בתסמיני האכלה, דיאטה או צמיחה.

המומחים מציינים כי המחקר אישר ממצאים הידועים מנתונים בילדים גדולים יותר.  מספר מחקרים מצאו כי לילדים עם ASD בעיות בסלקטיביות של מזונות ובהאכלה עצמה, והמחקר הנוכחי אושש מידע זה, רק באוכלוסיה צעירה יותר.

המומחים טוענים כי הממצאים היו מפתיעים בכך שהודגמו בגילאים כל כך צעירים, דבר שלא נצפה במחקרים קודמים.

לדברי המומחים, יש לבצע מחקרים נוספים בקנה מידה גדול יותר על מנת לאושש את הממצאים הנוכחים, לאור המדגם הקטן יחסית של קבוצת ילדי ה- ASD. 

בנוסף, מודאגים המומחים מן החסרים הנותרים שכן נמצאו, ומבקשים לבדוק האם לחסרים אלו עשויות להיות השלכות במורד הדרך.

המומחים מדגישים כי תוצאות המחקר הנוכחי צריכות להדליק נורה אדומה לרופאי ילדים הנתקלים בתלונות של הורים לגבי הבררנות של ילדיהם בנושאי אוכל, היות ובחלק, קטן אמנם, מן המקרים התלונות עשויות לייצג בעיה משמעותית יותר בעתיד.

Pediatrics

לידיעה במדסקייפ