בחולים עם פולימיאלגיה ריאומטיקה שהחלו טיפול בגלוקוקורטיקואידים, השימוש בביספוספנטים מלווה בירידה מתונה בסיכון לשברי שבריריות, בעוד שטיפול במעכבי תעלות מימן או אנטגוניסטים לקולטן להיסטמין לא סיפק הגנה על הקיבה, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Arthritis & Rheumatology.
מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון אם טיפול פומי בביספוספנטים סייע בהגנה על העצם ואם חסמי תעלות מימן או אנטגוניסטים לקולטן להיסטמין מספקים הגנה על הקיבה בחולים באנגליה עם פולימיאלגיה ריאומטיקה שהחלו טיפול בגלוקוקורטיקואידים.
בניתוח החתך נכללו 43,091 חולים בגילאי 50 שנים ומעלה עם אבחנה חדשה של פולימיאלגיה ריאומטיקה בין 2010 ו-2022. החולים קיבלו מרשם לטיפול בפרדניזולון בתוך 21 ימים מהאבחנה, קיבלו מרשם חוזר בתוך 90 ימים ונותרו תחת טיפול במשך לפחות 90 ימים.
במסגרת המחקר נאספו נתונים אודות השימוש בתוספי סידן וויטמין D, ביספוספנטים פומיים ומעכבי תעלות מימן או אנטגוניסטים לקולטן להיסטמין. במחקרי סימולציה, נערכה השוואה בין חולים שטופלו באופן קבוע לעומת אלו שלא טופלו מעולם להערכת תועלת הטיפול המניעתי. במקרים אלו נכללו 41,826 חולים להערכת התועלת של ביספוספנטים ו-22,526 חולים שטופלו במעכבי תעלות מימן או אנטגוניסטים לקולטן להיסטמין.
התוצאים שנבחנו כללו שברי שבריריות של הירך, שורש כף יד, הומרוס וחוליות ואירועים חריגים חמורים במערכת העיכול (כיב או דימום), אשר זוהו על-בסיס נתונים מרפואה ראשונית או בתי חולים לאחר 6, 12 ו-18 חודשים, עם מעקב לאורך עד חמש שנים.
בסיכומו של דבר, 67.2% מהחולים שהחלו פרדניזולון בשל פולימיאלגיה ריאומטיקה קיבלו במקביל טיפול פומי בביספוספנטים ו-78.6% קיבלו במקביל מרשם לטיפול במעכבי תעלות מימן או אנטגוניסטים לקולטן להיסטמין. בגברים שהתגוררו באזורים עניים יותר תועד סיכוי נמוך יותר לקבלת ביספוספנטים בהשוואה לעמיתיהם.
שיעורי ההיארעות המצטברים לאחר 12 חודשים של שברי שבריריות עמדו על 1.40% עם טיפול בביספוספנטים לעומת 2.32% ללא הטיפול התרופתי (p<0.001), אשר תורגמו למניעה של שבר אחד לכל 109 חולים שטופלו.
לאחר שישה חודשים, טיפול בביספוספנטים לווה בירידה משוערת בסיכון האבסולוטי לשברי שבריריות של 0.43% (p=0.002) ולאחר 18 חודשים נרשמה ירידה של 1.26% (p<0.001).
מרשם לטיפול במעכבי תעלות מימן או אנטגוניסטים לקולטן להיסטמין לא לווה בסיכון נמוך יותר לדימום או כיב במערכת העיכול בכל נקודת זמן.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מספקים עדויות חדשות התומכות בתהליכי קבלת החלטות משותפים, כימות היקף התועלת של ביספוספנטים על הסיכון לשברי שבריריות ומציעים כי ניתן לצמצם את היקף השימוש במעכבי תעלות מימן או אנטגוניסטים לקולטן להיסטמין כטיפול מונע.
Arthritis & Rheumatol, Feb 10, 2026
לידיעה במדסקייפ






תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!