ע”פ מחקר המתפרסם השבוע ב-Diabetes Care , במטופלים עם סוכרת סוג 2 ואי ספיקה כלייתית, הטיפול ב-sitagliptin (ג’נוביה) מקבוצת מעכבי ה-DPP4 ו-glipizide (גלוקו-רייט) מקבוצת הסולפניל-אוריאה משיגים תוצאה דומה בהורדת HbA1C , אך הטיפול בסיטגליפטין לא היה כרוך בעלייה במשקל (הייתה אפילו ירידה) , עם היענות טובה יותר לטיפול ועם פחות אירועי היפוגליקמיה.
החוקרים הישוו את הבטיחות והאפקטיביות של שתי התרופות ב-423 מטופלים עם סוכרת ואי ספיקה כלייתית בדרגה בינונית עד חמורה, ואיזון גליקמי לא מספק.
המטופלים חולקו באופן רנדומלי לקבלת סיטגליפטין (במינון יומי של 50 מ”ג במטופלים עם אי ספיקה כלייתית בדרגה בינונית, ו-25 מ”ג במטופלים עם אי ספיקה כלייתית חמורה) או גליפיזיד (במינון בסיסי יומי של 2.5 מ”ג , והתאמת המינון ע”פ רמת האיזון הגליקמי עד לרמה של 10 מ”ג פעמיים ביום כמינון מקסימלי).
יעד המחקר המרכזי היה השינוי ב-HbA1C בשבוע ה-54 למחקר. להלן המימצאים העיקריים:
- בשבוע ה-54 הטיפול בסיטגליפטין לא היה נחות לטיפול בבגליפיזיד מבחינת השינוי בהמוגלובין המסוכר : % 0.8- לעומת 0.6%- , הבדל של 0.11%- (בטווח בר סמל של בין 0.29%- ל-0.06% ). ההבדל בטווח העליון של הרווח בר סמך היה קטן מיעד העדר הנחיתות שהוגדר בתחילת המחקר ברמה של 0.4% .
- הטיפול בסיטגליפטין היה קשור באופן מובהק לפחות אירועי היפוגליקמיה סימפטומטיים: 6.2% לעומת 17%, עם p=0.001 .
- הטיפול בסיטגליפטין היה קשור לירידה במשקל גוף של 0.6 ק”ג לעומת עלייה של 1.2 ק”ג בגליפיזיד, וההבדל של 1.8 ק”ג היה מובהק סטטיסטי עם p<0.001 .
- שיעור תופעות הלוואי הגסטרואינטנסיאליות היה נמוך בשני הטיפולים.
החוקרים מסכמים איפוא שבעוד שהטיפול בסיטגליפטין השיג תוצאה דומה מבחינת הורדת ההמוגלובין A1C , הרי שמבחינת משקל גוף, ואירועי היפוגליקמיה סימפטומטיים וסבילות לטיפול הייתה לסיטגליפטין עדיפות מובהקת.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!