מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר הוצג בכנס השנתי של ה-American Urological Association (AUA) עולה כי מכשיר חדש ניסיוני וזעיר פולשני, המכונה ה-Adjustable Continence Therapy (ACT) system, עשויה להיות יעיל בטיפול בנשים הסובלות מאירועים חוזרים של דליפת שתן במאמץ (Stress urinary incontinence, SUI) הקשורה באי ספיקה של הסוגר האינטרינזי.

החוקרים מסבירים כי דליפת שתן חוזרת בעקבות מאמץ בנשים לאחר כישלון פעולה ניתוחית עלולה להיות בעיה מאתגרת. דליפת שתן שכזו עשויה לנבוע מהיפרמוביליות של הסגמנט הוזיקו-אורטרלי או לחילופין מפגיעה תפקודית בסוגר האינטרינזי בשל היעדר קואפטציה של דופן השופכה בתגובה לעלייה קלה בלחץ התוך-בטני.

החוקרים מוסיפים כי עזרים כגון מיתלה (Midurethral slings) נחשבים לטיפול הבחירה עבור מקרים אמיתיים של SUI. עם זאת, במקרים חוזרים הם עלולים להיות קשורים לדבריהם בתחלואה מוגברת, עובדה אשר הובילה לפיתוחן של אפשרויות טיפוליות זעיר פולשניות אחדות, המנסות לספק יעילות טובה ולהראות תחלואה נלווית מינימלית. שיטות אלו כוללות זריקות של bulking agents, זריקות תאי גזע אל תוך הרבדו-ספינקטר, ומכשירים מסוג זה שנבחן במחקרם זה.

לדברי החוקרים, תוצאותיהם מראות כי מערכת ה-ACT עשויה להיות טיפול יעיל, פשוט, בטוח וזעיר פולשני עבור דליפת שתן חוזרת במאמץ בקרב קבוצה מאתגרת של מטופלות. הם טוענים כי כל אשה הסובלת מאירועים חוזרים של דליפת שתן עשויה להיות מועמדת מתאימה לטיפול זה.

מכשיר ה-ACT מאפשר קיומו של נפח (bulk) בצוואר שלפוחית השתן, עם בלוני סיליקון הניתנים לויסות לשם השגת קואפטציה של השופכה ותמיכה בצוואר השלפוחית. כל בלון מחובר לפתחה עשויה טיטניום הממוקמת ב-labia majora באופן המאפשר טיטרציה בתר-ניתוחית של גודלו לשם השגת יעילות מירבית.

במחקר נכללו 162 נשים בהן הושתל המכשיר עד כה. החוקרים מציינים כי בוצע מעקב של שנה אחת (כך ב-142 נשים), שנתיים (84 נשים) או שלוש שנים (57 נשים) לכל הפחות אחר הנבדקות.

כל הנשים סבלו בתחילת המחקר מדליפת שתן חוזרת בעת מאמץ עם או ללא היפר מוביליות של השופכה. מרביתן עברו לפחות פעולה אחת קודם לכן לטיפול בדליפת השתן, וקרוב למחציתן עברו לפחות שתי פעולות כאלו ללא הצלחה. החוקרים ביצעו בדיקות בתחילת המעקב, ושוב ב-6 שבועות, וב-3, 6, 9 ו-12 חודשים, ולאחר מכן מדי שנה. בדיקות אלו כללו את ה-Provocative Pad Weight Test (PPWT) וכן שאלונים מתוקפים.

תוצאות המחקר הראו כי ירידה של דרגה אחת לפחות בציון מדד Stamey הושגה ב-75.4% (107 מבין 142 מטופלות) בתום שנה אחת של מעקב, 75.0% (63 מתוך 84 מטופלות) בתום שנתיים ו-83.9% 47 מתוך 56 מטופלות) בתום שלוש שנים. החוקרים מוסיפים כי רמת הקושי של הניתוח להכנסת המכשיר הוגדרה כקלה ב-62% מהמקרים, בינונית ב-29% וקשה ב-9% מהמקרים.

ציון ה-PPWT הממוצע ירד מ-48.9, 44.3 ו-44.5 בתחילת המעקב, ל-11.8, 8.9 ו-8.4 בתום שנה, שנתיים ושלוש של מעקב, בהתאמה (p<0.001).

שיעור היובש שהושג, שהוגדר כפחות מ-2 גרם בבדיקת ה-PPWT, היה 50.8%, 63% ו-71.4%, בהתאמה, והשתפר בלמעלה מ-50% ב-79.7%, 88.7% ו-83.3% מהמטופלות בתום שנה, שנתיים ושלוש שנות מעקב, בהתאמה.

בנוסף, שאלונים מתוקפים המשמשים להערכת דרגת דליפת השתן במאמץ, הפגיעה התפקודית בעת ההתרוקנות, התפקוד המיני ואיכות החיים הכללית, הראו שיפורים משמעותיים בכל המדדים בתום שלוש שנות המעקב (p<0.001).

החוקרים מדווחים כי מספר הפעמים של תיקון נפח הבלונים שנדרשו לשם השגת תפקוד מקסימלי של הסוגר היה 2.9 בממוצע. סיבוכים הקשורים למכשיר או לפעולה של הכנסתו (כגון פרפורציה של הבלון, שחיקה של הבלון או הפתחה, נדידה של הבלון, כאבים או אי נוחות הקשורים לאחד ממרכיבי המכשיר, ודליפת שתן לסירוגין) דווחו ב-25% (39 מבין 156) מהמטופלות בשנה הראשונה, 18.6% (21 מבין 113) מהמטופלות במהלך השנה השנייה, ו-13.7% (10 מבין 73) מהמטופלות במהלך השנה השלישית למעקב. מרבית הסיבוכים היו לטענת החוקרים קלים ופשוטים לטיפול.

מומחה בתחום אשר נתבקש להגיב לפרסום הדברים טוען כי טיפולי מיתלה מקובלים נכשלים בכ-15-30% מהמטופלות על פי קריטריוני בחירת החולה. אסטרטגיות יצירתיות לטיפול בדליפת שתן רפרקטורית תמיד יתקבלו בברכה, הוא מוסיף, ובמיוחד אם עשויות לצמצם את התחלואה הנלווית ולשפר את היעילות ארוכת הטווח.

מתוך הכנס השנתי של ה-American Urological Association (AUA) שנערך בחודש יוני 2010 בסן-פרנסיסקו.

לידיעה במדסקייפ