השימוש במעכבי SGLT-2 (Sodium Glucose Cotransporter) בחולים עם סוכרת מסוג 2 מלווה בסיכון נמוך יותר למחלת כליות סופנית ואי-ספיקת כליות חדה, בהשוואה לטיפול במעכבי DPP-4 (Dipeptyl Peptidase), כך עולה מתוצאות מחקר חדש מהונג קונג, שפורסמו בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחלת כליות על-רקע סוכרת הינה סיבוך משמעותי בחולי סוכרת. הטיפול במעכבי SGLT-2 הוכח במחקרים קליניים ומחקרי עולם-אמיתי כטיפול המפחית סיבוכים כלייתיים. עם זאת, אין השוואה ראש בראש בין תכשירים במשפחות תרופות אלו.
במסגרת המחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין טיפול במעכבי SGLT-2 לעומת מעכבי DPP-4 ובין מחלת כליות בשלב סופני, אלבומינוריה, אי-ספיקת כליות חדה וקצב השינוי בקצב פינוי גלומרולארי. לצורך כך, הם התבססו על נתונים רפואיים ממוחשבים של חולים עם סוכרת מסוג 2 שטופלו במעכבי SGLT-2 ומעכבי DPP-4 בין השנים 2015-2018 ויצרו מדגם מותאם שכלל 6,333 חולים שטופלו במעכבי SGLT-2 ו-25,332 חולים שטופלו במעכבי DPP-4, עם חציון מעקב של 3.8 שנים.
בהשוואה למעכבי DPP-4, הטיפול במעכבי SGLT-2 לווה בסיכון מופחת למחלת כליות סופנית (יחס סיכון של 0.51, p<0.001) ואי-ספיקת כליות חדה (יחס סיכון של 0.59, p<0.001) והידרדרות איטית יותר בקצב פינוי גלומרולארי. הקשרים נותרו מובהקים סטטיסטית בקרב חולים עם או ללא הידרדרות מהירה בקצב פינוי גלומרולארי ובחולים להם הוסיפו או החליפו מעכבי SGLT-2 מטיפול במעכבי DPP-4.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בהשוואה למעכבי DPP-4, מתן טיפול במעכבי SGLT-2 לווה בסיכון מופחת למחלת כליות סופנית ואי-ספיקת כליות חדה, לצד הידרדרות איטית יותר של קצב פינוי גלומרולארי בתנאי עולם-אמיתי. הקשרים נותרו מובהקים סטטיסטית בחולים עם וללא הידרדרות מהירה קודמת בקצב פינוי גלומרולארי.
J Clin Endocrinol Metab, March 18, 2022
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!