על-פי דיווח שפורסם לאחרונה, טיפול הורמונלי תחליפי ב-tibolone לא יוצר שיפור בסמני גורמי הסיכון הקרדיו-ווסקולריים בנשים לאחר גיל הבלות העוברות המו-דיאליזה.

החוקרים מסבירים כי tibolone משפר את סימפטומי גיל המעבר, מגביר את הליבידו, ומעלה את צפיפות העצם בנשים בריאות לאחר גיל הבלות, אך לא נחקרה השפעתו על סמני סיכון ווסקולרי בנשים לאחר הבלות המקבלות המו-דיאליזה.

החוקרים בדקו את השפעות ה-tibolone לעומת אי-מתן טיפול הורמונלי תחליפי על סמנים שונים של סיכון ווסקולרי בקרב 28 נשים לאחר הבלות הסובלות ממחלת כליות בשלב אחרון ומטופלות בהמו-דיאליזה רגילה.

החוקרים מדווחים כי בנשים שקיבלו tibolone, נצפתה ירידה בלחץ-הדם העורקי הממוצע, בעוד לחץ הדם לא השתנה בקרב נשים שלא קיבלו כל טיפול.

הדיווח מעיד כי רמות האינסולין, הכולסטרול הכללי, הטרי-גליצרידים, ה-LDL וה-HDL לא נמצאו שונות בין נשים שטופלו לבין אלו שלא קיבלו טיפול בתחילת הניסוי, או כעבור 6 או 12 חודשים. אולם, רמות ה-HDL ירדו משמעותית כעבור 12 חודשים של טיפול ב-tibolone.

החוקרים מציינים, כי למרות שלא הגיעה למשמעות סטטיסטית, נצפתה עליה בשיעור של 54% ברמות ה-high-sensitivity C-reactive protein, hs-CRP, כעבור 12 חודשים של טיפול ב-tibolone, אך לא נצפו שינויים בעלי משמעות ברמות ה-lipoprotein a, ה-endothelin-1, או ה-VEGF.

התוצאות מעידות כי לא נמצא שוני בין החולות בשתי הקבוצות ברמות ההמוגלובין, כדוריות הדם האדומות, או ריכוזי האוריאה במהלך המחקר, וכי הטיפול נסבל היטב.

החוקרים מציינים כי החולות שטופלו ב-tibolone דיווחו על שיפור במצב הרוח, בזכרון ובליבידו, ועל שיפור במצב כאבי העצם והמפרקים, וכי רובן ביקשו להמשיך בטיפול בתרופה לאחר סיום המחקר.

החוקרים מסכמים כי למרות מגבלותיו, שכללו גודל מדגם קטן ושוני במשך הטיפול בהמו-דיאליזה, הראה המחקר כי נשים לאחר גיל הבלות המטופלות בהמו-דיאליזה עשויות להגיב באופן שונה לטיפול ב-tibolone בהשוואה לנשים בריאות. הם מוסיפים כי למרות הצורך הקיים במדדי נקודת סיום למחקר, יש להתחשב בממצאים בטיפול הקליני בכדי להתאים את טיפולי גיל המעבר לצרכי החולה.

Fertil Steril 2004;81:1624-1631.

לידיעה במדסקייפ