מתוצאות מחקר חדש עולה כי בילדים מונשמים, המאושפזים ביחידות טיפול נמרץ, החשיפה היומית של אזור בית החזה לקרינה הייתה גבוהה מהחשיפה הסביבתית ברקע והחשיפה השתנתה באופן נרחב, אך לא צפוי כי חשיפה זו תוביל לרעילות אקוטית או כרונית.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לקבוע את היקף החשיפה לקרינה עקב בדיקות הדמיה בילדים, הנדרשים להנשמה מכאנית. החוקרים ערכו מחקר פרוספקטיבי, תצפיתי, ביחידות טיפול נמרץ בילדים.
החשיפה לקרינה של אזור בית החזה בזמן שהחולה שהה ביחידת טיפול נמרץ נמדדה באמצעות מד קרינה שהיה מחובר לקדמת בית החזה. החוקרים תיעדו נתונים דמוגרפיים, אבחנה ומספר וסוג הפרוצדורות הרדיוגרפיות. הבדלים
69 משתתפים נכללו במהלך תקופה של 175 ימים. בממוצע, החולים היו מונשמים במשך 11 ימים, במהלכם עברו בממוצע 14 צילומי חזה ועוד חמישה צילומים אחרים. במשתתפים בהם נערכו צילומי רנטגן בלבד חציון החשיפה של בית החזה היה 1.02 mGy וחציון החשיפה היומית היה 0.16 mGy. במשתתפים שעברו טומוגרפיה ממוחשבת ו/או בדיקות שיקוף בנוסף לצילומי רנטגן, חציון החשיפה הכוללת של בית החזה היה 3.71 mGy וחציון החשיפה היומית היה 0.37 mGy, בשני המקרים הערכים היו גבוהים יותר משמעותית באלו בקבוצת צילומי רנטגן בלבד.
לא זוהה הבדל משמעותי בחשיפה היומית הממוצעת לפי האבחנות באשפוז ולא ניתן היה לנבא את החשיפה היומית משילוב של משתנים, כולל גיל, מדד מסת גוף, מין, או משך השהות.
כצפוי, החוקרים זיהו קורלציה בין סך בדיקות ההדמייה ובין משך ההנשמה (p<0.0001). החשיפה הייתה גבוהה יותר משמעותית בחולים שעברו טומוגרפיה ממוחשבת או בדיקות שיקוף, בהשוואה לחולים שעברו צילומי רנטגן בלבד.
בסיכומו של דבר, מסבירים החוקרים, החשיפה הכוללת של חולים הייתה נמוכה מחשיפה במשך שנה את לקרינה בסביבה הטבעית.
Pediatr Crit Care Med. 2012;13(4):E245-248
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!