מטרת המחקר הייתה לבחון את השפעת אמפגליפלוזין (ג’ארדיאנס) על מגוון תוצאים כלייתיים, אקוטיים וכרוניים, בקרב מטופלים עם מחלת כליה כרונית שמתקדמת באיטיות ובקרב מטופלים הנמצאים בסיכון לירידה אקוטית ב־eGFR עם תחילת הטיפול.

החוקרים התבססו על מטה־אנליזה שכללה נתונים ברמת מטופל יחיד על אודות 23,340 משתתפים מארבעה מחקרים מבוקרי־פלסבו גדולים (EMPA-REG OUTCOME, EMPEROR-Reduced, EMPEROR-Preserved ו־EMPA-KIDNEY) להערכת ההשפעות של אמפגליפלוזין (ג’ארדיאנס) על תוצאים כלייתיים אקוטיים וכרוניים. הם בחנו אם השפעות הטיפול באמפגליפלוזין (ג’ארדיאנס) משתנות בהתאם לגודל הירידה הצפוי ב־eGFR עם תחילת הטיפול, או בין תתי־אוכלוסיות מרכזיות אחרות.

מהנתונים עולה כי בהשוואה לפלסבו, הטיפול באמפגליפלוזין (ג’ארדיאנס) הפחית ב־20% את הסיכון לנזק כלייתי אקוטי, כפי שהוגדר לפי עלייה של לפחות 50% בריכוז קריאטינין בדם בבדיקות עוקבות (יחס סיכון של 0.80, רווח בר־סמך 95% של 0.72 – 0.88), הפחית ב־27% את שיעור תופעות הלוואי לנזק כלייתי אקוטי (יחס סיכון של 0.73, רווח בר־סמך 95% של 0.63 – 0.85), לצד ירידה של 30% בסיכון להתקדמות מחלת כליה כרונית (CKD) לפי סיווג קטגורי (יחס סיכון של 0.70, רווח בר־סמך 95% של 0.63 – 0.78) וירידה של 34% בסיכון לאירועי אי ספיקת כליות (יחס סיכון של 0.66, רווח בר־סמך 95% של 0.55 – 0.79).

כמו כן, אמפגליפלוזין (ג’ארדיאנס) האט את קצב הירידה השנתי הכרוני ב־eGFR בשיעור של64% (רווח בר־סמך 95% של 59 – 69), ואת קצב הירידה ב־eGFR לאחר הפסקת הטיפול, שנמדד במדגם של 10,630 משתתפים (off-treatment dip-free slope), ב־64% (רווח בר־סמך 95%, 54 – 73). ההשפעה המגינה על הכליות הייתה עקבית בין תתי־הקבוצות, ללא תלות בגודל הירידה הצפויה ב־eGFR, ובין אם היו או לא היו להם סוכרת, אי־ספיקת לב, ירידה בתפקוד הכלייתי, או רמות שונות של אלבומין בשתן.

מסקנת החוקרים היא שאמפגליפלוזין (ג’ארדיאנס) מפחיתה את הסיכון לפגיעה כלייתית אקוטית וכרונית, ללא תלות בגודל הירידה האקוטית ב־eGFR. ההשפעה המגינה על הכליות עקבית בכל תתי־האוכלוסיות, ללא תלות בנוכחות סוכרת, אי־ספיקת לב, האטיולוגיה של המחלה הכלייתית או דרגת החומרה של מחלות אלו.

ממצאים אלו תומכים בהטמעה מוקדמת ונרחבת של אמפגליפלוזין (ג’ארדיאנס), מעכב  SGLT2, כאמצעי להפחתת הנטל הגלובלי של מחלת כליות כרונית (CKD). יתרה מכך, הממצאים מצדדים בפישוט הקריטריונים לטיפול ובביטול הצורך בניטור שגרתי חוזר של eGFR מייד לאחר התחלת הטיפול.

Lancet Diabetes Endocrinol, Oct 10, 2025