מנתונים שפורסמו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American Association of Clinical Endocrinologists עולה כי טיפול ב- Sotagliflozin מפחית המוגלובין מסוכרר ומשקל גוף בחולים עם סוכרת מסוג 2, אם כי דרגת השיפור הייתה קטנה יותר באלו עם מחלת כליות כרונית בדרגה בינונית-עד-חמורה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי Sotagliflozin הינו תכשיר חדש הפועל לעיכוב SGLT-1 ו-SGLT-2, אשר אושר ע”י מנהל המזון והתרופות האמריקאי בשנת 2023 להפחתת הסיכון לתמותה קרדיווסקולארית, אשפוז בשל אי-ספיקת לב ופניות דחופות בשל אי-ספיקת לב בחולים עם אי-ספיקת לב ולמניעת אירועים אלו בחולים עם סוכרת מסוג 2, מחלת כליות כרונית וגורמי סיכון אחרים למחלת לב וכלי דם.
התרופה אינה מיועדת לטיפול בסוכרת. בשנת 2019, מנהל המזון והתרופות האמריקאי דחה את אישור Sotagliflozin כתוספת לטיפול בסוכרת מסוג 1 בשל חששות מפני סיכון מוגבר לחמצת סוכרתית. בשנת 2024, הסוכנות שוב דחתה את הבקשה לאישור Sotagliflozin כטיפול לאלו עם סוכרת מסוג 1 ומחלת כליות כרונית. החברה לא פנתה בבקשה לאשר את Sotagliflozin לטיפול בסוכרת מסוג 2.
הממצאים החדשים מבוססים על מטה-אנליזה של שמונה מחקרים כפלי-סמיות, אקראיים ומבוקרי-פלסבו, שהציעו כי למרות העדר ההתוויה לטיפול בסוכרת או השמנה, Sotagliflozin הפחית את ההמוגלובין המסוכרר ואת משקל הגוף בכל דרגות התפקוד הכלייתי. המחקר נלווה לסקירה דומה קודמת שהראתה כי ההשפעות של Sotagliflozin על לחץ דם סיסטולי נשמרו בחולים עם סוכרת מסוג 2 ללא תלות בתפקוד כלייתי. ממצאים אלו הוצאו במהלך כנס ה-American Heart Association Scientific Session בשנת 2024.
כל שמונת המחקרים בסקירה היו דומים במנה ומסגרות הזמן וכללו מעקב של לפחות 26 שבועות. החוקרים אספו את הנתונים אודות המטופלים הפרטניים במחקרים והם סווגו לשלוש קבוצות: קצב פינוי גלומרולארי של 60 מ”ל/דקה ומעלה (2,577 חולים), קצב פינוי גלומרולארי משוער בטווח 30-60 מ”ל/דקה (1,046 משתתפים), או קצב פינוי גלומרולארי נמוך מ-30 מ”ל/דקה (271 חולים).
בהשוואה לפלסבו, המוגלובין מסוכרר היה נמוך יותר משמעותית עם Sotagliflozin במינון 200 מ”ג (הבדל ממוצע ריבועים פחותים של 0.33-) ו-400 מ”ג (הבדל ממוצע ריבועים פחותים של 0.48-). עוד נרשמה ירידה במשקל הגוף (הבדל ממוצע ריבועים פחותים של 1.48- ו-1.66-, בהתאמה).
ההשפעות על המוגלובין מסוכרר ומשקל הגוף של שני המינונים היו מובהקות סטטיסטית בכלל אוכלוסיית המחקר ובאלו עם תפקוד כלייתי תקין. באלו עם ירידה מתונה בתפקוד הכלייתי ההשפעה על משקל הגוף נותרה משמעותית עם שני המינונים, אך רק מינון של 400 מ”ג הפחית משמעותית את ההמוגלובין המסוכרר.
מתן Sotagliflozin במינון 400 מ”ג הדגים ירידה משמעותית בכל קבוצות החולים לפי תפקוד כלייתי בשני המדדים, למעט ירידה בהמוגלובין מסוכרר באלו עם קצב פינוי גלומרולארי נמוך מ-30 מ”ל/דקה, אם כי עדיין תוארה תועלת.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מדגישים את חשיבות התייחסות לתפקוד הכלייתי בבחירת טיפול תרופתי על-מנת להתאים את הטיפול הטוב ביותר לאלו עם סוכרת ומחלת כליות כרונית.
מתוך כנס ה-AACE
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!