תנגודת לאינסולין מופיעה בשכיחות גבוהה בחולי אסתמה ומלווה בתפקוד ריאתי נמוך יותר, אובדן מואץ של תפקוד ריאתי ותגובה תת-אופטימאלית של התפקוד הריאתי בתגובה לטיפול במרחיבי סמפונות וקורטיקוסטרואידים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת American Journal of Respiratory and Critical Care Medicine.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אין נתונים רבים אודות ההשפעה של תנגודת לאינסולין על-רקע השמנה על הפרעה בזרימת האוויר בחולי אסתמה. מטרתם כעת הייתה לבחון את הקשר בין מדדי HOMA-IR (Homeostatic Measure of Insulin Resistance), תפקודי ריאתי ותגובה לטיפול במרחיבי סמפונות וקורטיקוסטרואידים.
החוקרים התבססו על נתוני מאגר SARP-3 (Severe Asthma Research Program) וכללו במחקר 307 חולים, מהם 170 (55%) עם השמנה ו-140 (46%) עם תנגודת לאינסולין.
על-פי מדדי HOMA-IR החולים סווגו לקבוצת חולים ללא תנגודת לאינסולין (פחות מ-3.0), עם עמידות מתונה לאינסולין (3.0-5.0), או עמידות חמורה לאינסולין (מעל 5.0). מדדי תפקוד ריאתי כללו את מדד FEV1 (Forced Expired Volume in 1 second) ו-FVC (Forced Vital Capacity) לפני ואחרי טיפול במשאפי Albuterol וזריקה לתוך השריר של Triamcinolone Acetonide.
מהנתונים עולה כי בהשוואה לחולים ללא תנגודת לאינסולין, באלו עם תנגודת לאינסולין תועדו מדדי FEV1 ו-FVC נמוכים יותר משמעותית, כאשר ערכים נמוכים אלו לא יוחסו להשפעות של השמנה. בהשוואה לחולים ללא תנגודת לאינסולין, באלו עם תנגודת לאינסולין תועדה תגובה קטנה יותר של מדדי FEV1 לביתא-אגוניסטים וקורטיקוסטרואידים סיסטמיים.
הירידה השנתית במדדי FEV1 הייתה גדולה יותר משמעותית בחולים עם תנגודת לאינסולין בדרגה מתונה (41- מ”ל/שנה) ובדרגה חמורה (32- מ”ל/שנה), בהשוואה לחולים ללא תנגודת לאינסולין (13- מ”ל/שנה) (p<0.001 לכל ההשוואות).
החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים בחולים עם אסתמה ותנגודת לאינסולין במטרה לקבוע אם שיפור התנגודת לאינסולין מובילה גם לשיפור התפקוד הריאתי.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!