במאמר שפורסם Bone Reports מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי לטיפול ב- Empagliflozin (ג’ארדיאנס) בחולים עם סוכרת מסוג 2 השפעה על משק הסידן והזרחן, ככל הנראה משנית להשפעה של הטיפול התרופתי על ניהול הנתרן בכליות בתגובה לעיכוב SGLT-2 (Sodium Glucose Cotransporter).
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי תרופות ממשפחת מעכבי SGLT-2 מובילות לעליה בהפרשת סוכר בשתן, כאשר מספר מחקרים הראו כי תרופות אלו מפחיתות את הסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים בחולים עם סוכרת מסוג 2. יתרה מזאת, מספר מחקרים מצאו כי הטיפול במעכבי SGLT-2 עשוי להשפיע על משק סידן וזרחן, אך ההשפעה של Empagliflozin על סמנים אלו לא נבחנה לעומק.
במסגרת המחקר האקראי, כפל-סמיות, מבוקר-פלסבו, חולקו חולים עם סוכרת מסוג 2 לטיפול ב- Empagliflozin במינון 10 מ”ג (20 חולים) או פלסבו (22 חולים). החוקרים בחנו את ריכוזי סידן וזרחן לפני התחלת טיפול תרופתי, כמו גם 3 ימים ו-3 חודשים לאחר התחלת הטיפול.
לאחר שלושה ימי טיפול ב- Empagliflozin נרשמה עליה משמעותית בריכוזים בדם של זרחן (מ-1.10 מילימול/ליטר ל-1.25 מילימול/ליטר; p=0.036), הורמון פאראתירואיד (מ-57.40 פיקוגרם/מ”ל ל-70.23 פיקוגרם/מ”ל, p=0.025) ו-FGF-23 (מ-77.92 פיקוגרם/מ”ל ל-109.18 פיקוגרם/מ”ל, p=0.001) וירידה בריכוזי 1,25-Dihydroxyvitamin D (מ-35.01 ל-22.09 מ”ג/ליטר, p<0.001), אך לא תועדו הבדלים במדדים אלו לאחר שלושה חודשי טיפול.
לטיפול ב- Empagliflozin לא הייתה השפעה משמעותית על ריכוזי סידן בדם ועל סמני ספיגת או יצירת עצם (CTX ו-Osteocalcin, בהתאמה) לאחר 3 ימי טיפול או 3 חודשי טיפול.
ממצאי המחקר מעידים כי טיפול במעכבי SGLT-2 מלווה בעליה זמנית בריכוזים בדם של זרחן, PTH ו-FGF-23 וירידה בריכוזי 1,25-Dihydroxyvitamin D. שינויים אלו עשויים לנבוע מעליה זמנית בספיגה חוזרת של זרחן בתיווך נתרן בצינורית הקריבנית בכליות עקב עליה בזמינות נתרן בתגובה לעיכוב SGLT-2.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!