מנתונים שפורסמו באתר MedRxiv וטרם עברו סיקור עמיתים עולה כי בחולים עם סוכרת מסוג 2 ישנם מספר משתנים העשויים לחזות תגובה טובה יותר לטיפול בתרופות ממשפחת מעכבי DPP-4 או מעכבי SGLT-2, כולל גיל, משך סוכרת, תפקודי כליות וכבד.
החוקרים השלימו ניתוח סטטיסטי במטרה לבחון גורמים המנבאים שינוי בריכוז המוגלובין מסוכרר במהלך ששת החודשים הראשונים לטיפול במעכבי SGLT-2 או מעכבי DPP-4. הם גם יצרו מודלים נוספים לחיזוי הפסקת הטיפול הראשוני וכן ירידה במשקל.
מדגם המחקר כלל 26,877 חולים עם סוכרת מסוג 2 ממאגר UK Clinical Practice Research Datalink, אשר החלו טיפול במעכבי SGLT-2 או DPP-4 כתכשיר שני, החל משנת 2013 והלאה. החוקרים התבססו על נתונים מאודות 14,069 חולים במטרה ליצור את המודל ועל מידע אודות 9,376 חולים בכדי לאשר את המודל המוצע. עוד אישרו החוקרים את הנתונים במדגם שכלל 10,414 חולים שלקחו חלק באחד מבין 14 מחקרים בהם חולקו המשתתפים לקבלת תרופות מאחת משתי המשפחות.
מהנתונים עולה כי תועדה תגובה גדולה יותר לטיפול במעכבי DPP-4, אך לא לטיפול בתרופות ממשפחת מעכבי SGLT-2, בחולים בגיל מבוגר יותר או עם משך סוכרת ארוך יותר. מדדי קצב פינוי גלומרולארי ורמות ALT גבוהים יותר לווה בתגובה משמעותית יותר לטיפול במעכבי SGLT-2 ופחות טובה לטיפול במעכבי DPP-4. מדד מסת גוף גבוה יותר לווה בתגובה פחות טובה לטיפול במעכבי DPP-4, אך לא נקשר עם התגובה לטיפול במעכבי SGLT-2.
ממצאי המחקר אישרו כי חמישה משתנים קליניים עשויים לזהות באופן מהימן חולים עם סוכרת מסוג 2 בהם צפוי שינוי משמעותי של ריכוז המוגלובין מסוכרר עם טיפול בתרופות משתי משפחות חשובות: גיל, ריכוז המוגלובין מסוכרר התחלתי, מדד מסת גוף, תפקוד כלייתי, רמות ALT.
החוקרים מנסים להרחיב את המודל למשפחות נוספות של תרופות המשמשות לטיפול בחולים עם סוכרת.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!