במאמר שפורסם בכתב העת Archives of Disease in Childhood Fetal and Neonatal Edition מדווחים חוקרים משבדיה על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי במקרים של פגות קיצונית, היפרגליקמיה ביילוד מלווה בתוצאות נוירו-התפתחותיות גרועות יותר, עם מדדי אינטליגנציה נמוכים יותר ותפקוד מוטורי לקוי בגיל 6.5 שנים.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין היפרגליקמיה ביילוד וטיפול באינסולין עם התוצאות הנוירו-התפתחותיות בטווח הארוך בילדים שנולדו לפני השלמת 27 שבועות היריון.

המחקר התצפיתי הארצי התבסס על נתונים שנאספו באופן פרוספקטיבי ורטרוספקטיבי, כאשר הערכה נוירו-התפתחותית הושלמה בגיל 6.5 שנים. מדגם המחקר כלל 553 תינוקות שנולדו לפני שבוע 27 להיריון בין השנים 2004-2007; מבין אלו, 436 שרדו והשלימו את ההערכה בגיל 6.5 שנים.

החוקרים בחנו מספר תוצאים, כולל ליקוי נוירו-התפתחותי, הישרדות ללא ליקוי נוירו-התפתחותי בדרגה מתונה-עד-חמורה, מדדי אינטליגנציה לפי WISC-IV FSIQ (Wechsler Intelligence Scale for Children IV Full scale intelligence quotient) ותפקוד מוטורי לפי מדדי MABC-2 (Movement Assessment Battery for Children).

מהנתונים עולה קשר בין משך היפרגליקמיה של מעל 8 מילימול/ליטר (144 מ”ג/ד”ל) לווה במדדי אינטליגנציה נמוכים יותר לפי מדד WISC-IV, כאשר כל יום עם היפרגליקמיה לווה בירידה של 0.33 נקודות (רווח בר-סמך 95% של 0.03-0.62) במדדי אינטליגנציה.

היפרגליקמיה של מעל 144 מ”ג/ד”ל ביילוד שתועדה לאורך שלושה ימים עוקבים לוותה במדדים נמוכים יותר להערכת התפקוד המוטורי (הבדל ממוצע של 4.90-, רווח בר-סמך 95% של 8.90- עד 0.89-). עבור כל יום נוסף עם היפרגליקמיה מעל 144 מ”ג/ד”ל נרשמה ירידה של 0.55 נקודות במדד MABC-2.

לא תועד קשר בין טיפול באינסולין ובין תוצאות נוירו-התפתחותיות או תפקוד מוטורי.

החוקרים מסכמים וכותבים כי היפרגליקמיה בפגים שנולדו לפני שבוע 27 להיריון מלווה במדדי אינטליגנציה נמוכים יותר ותפקוד מוטורי גרוע יותר בגיל 6.5 שנים. לא תועד קשר בין טיפול באינסולין ובין תוצאות טובות או גרועות יותר בתפקוד המוטורי או ברמת האינטליגנציה. הם קוראים להשלים מחקרים אקראיים ומבוקרים במטרה לקבוע את חשיבות הטיפול באינסולין במקרים של היפרגליקמיה בפגות קיצונית.

Archives of Disease in Childhood – Fetal and Neonatal Edition Published Online First: 16 April 2021

הערות עורך ניאונטולוגיה, ד”ר ברנרד ברזילי:

מחקר זה מעלה את החשש שהיפרגליקמיה בפגים קטנים עלולה לגרומה לפגיעה נוירו-התפתחותית. אנו רגילים להתייחס להיפוגליקמיה כעלולה לגרום לפגיעה מוחית בפגים הקטנים ופעמים רבות אנו עוקבים ומטפלים בה באגרסיביות יחסית, ופחות נזעקים כאשר המדובר בהיפרגליקמיה. מחקר זה מעלה את החשש שאפילו היפרגליקמיה מתונה יחסית 144 מג%) כשהיא נמשכת מספר ימים יכולה לגרום לפגיעה נוירו התפתחותית. ממצא נוסף, הוא שככל שההיפרגליקמיה מתמשכת זמן רב יותר כך הפגיעה קשה יותר. כל שכן היפרגליקמיות גבוהות יותר.

תופעה זו, של פגיעה בעקבות היפרגליקמיה, נסמכת גם על היגיון ביולוגי מאחר וידוע במחקרים בחיות ובבני אדם כי היפרגליקמיה יכולה לגרום להקטנת נפח המח, פגיעה בעיקר בהיפוקמפוס, עליה בדחק החימצוני והפרשת ציטוקינים דלקתיים.

ממחקר זה קשה להתרשם מיעילות הטיפול באינסולין בפגים הללו. ראשית, מאחר ומדובר במחקר שחלקו רטרוספקטיבי ולכן קשה להסיק מסקנות לגבי סיבה ומסובב. שנית, לא נמצא הבדל בקבוצת הילודים עם היפרגליקמיה במידה וטופלו או שלא טופלו באינסולין. קשה להסיק מכך לגבי יעילות הטיפול משני טעמים עיקריים: הראשון, שקבוצת הילודים שטופלו באינסולין היו חולים יותר ולכן היינו מצפים שיהיו פגועים יותר. העובדה שלא כך הדבר, מרמזת אולי על האפקט המגן של אינסולין.

השני, אינסולין מקצר את משך הזמן שהפגים הללו נמצאו בהיפרגליקמיה, ונמצא במחקר כי למשך הזמן שהפג נמצא בהיפרגליקמיה יש משמעות פרוגנוסטית; ואז לקיצור משך הזמן של השהות בהיפרגליקמיה יש משמעות פרוגנוסטית מטיבה.

נושא הגלוקוז, מזכיר את נושא החמצן. תמיד היינו מודאגים מחמצן או גלוקוז נמוכים מידי וטיפלנו באופן נמרץ בהפרעות הללו. עם השנים התחלנו להיות מודאגים מעודף חמצן ואנו משתדלים להימנע מכך, אולי הגיע הזמן להימנע מעודף גלוקוז?