מנתונים שפורסמו בכתב העת BMJ עולה כי למרות שסוכרת הינה גורם מנבא בלתי-תלוי לסיבוכים לבביים מג’וריים לאחר השתלת תומכן מצופה-תרופה, טיפול נוגד-טסיות כפול ארוך-טווח, בהשוואה לטיפול קצר-טווח, לא הפחית את הסיכון לסיבוכים אלו אך לווה בעליה בסיכון לדימום בחולים עם תומכנים עם או ללא סוכרת.
החוקרים השלימו מטה-אנליזה לאחר חיפוש במאגרי Medline, Embase ו-Cochrane וכן תקצירי כנסים לזיהוי מחקרים אקראיים ומבוקרים, להשוואת משך טיפול נוגד-טסיות לאחר הכנסת תומכן מצופה-תרופה. הם אספו נתונים אודות חולים פרטניים משישה מחקרי טיפול נוגד-טסיות כפול.
התוצא העיקרי של המחקר היה הסיכון לסיבוכים לבביים מג’וריים לאחר שנה אחת, שכללו תמותה לבבית, אוטם שריר הלב, או תרומבוזיס ודאי/סביר של התומכן.
הסקירה כללה 11,473 חולים משישה מחקרים שונים. מבין אלו, 3,681 חולים (32.1%) אובחנו עם סוכרת ו-7,708 חולים (67.2%) לא סבלו מסוכרת (גיל ממוצע של 63.7 שנים). סוכרת זוהתה כגורם מנבא בלתי-תלוי לסיבוכים לבביים מג’וריים (יחס סיכון של 2.30). לאחר שנה אחת, טיפול נוגד-טסיות כפול וארוך-טווח לא לווה בהפחתת הסיכון לסיבוכים לבביים מג’וריים, בהשוואה לטיפול קצר-טווח בחולים עם סוכרת (יחס סיכון של 1.05) או ללא-סוכרת (יחס סיכון של 0.97).
הסיכון לאוטם שריר הלב לא היה שונה בין שני משטרי טיפול נוגד-טסיות כפול (יחס סיכון של 0.95 עם סוכרת ו-1.15 ללא סוכרת). החוקרים זיהו סיכון מופחת לתרומבוזיס ודאי/סביר של התומכן עם טיפול ארוך-טווח במשלב נוגדי-טסיות בחולים עם סוכרת (יחס סיכון של 0.26), בהשוואה לחולים ללא סוכרת (יחס סיכון של 1.42), עם אינטראקציה חיובית, אם כי הניתוח המרכזי של הנתונים הדגים מגמת תועלת בשתי הקבוצות.
טיפול נוגד-טסיות כפול וארוך-טווח לווה בשיעורים גבוהים יותר של דימומים מג’וריים או מינוריים, ללא תלות בנוכחות סוכרת.
BMJ. 2016;355(i5483)
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!