מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Heart, עולה כי בחולים שמנים עם סוכרת מסוג 2, הגברת טיפול פומי משולב ע”י תוספת אנאלוגים ל-GLP-1 מלווה בשיעור נמוך יותר של סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים, בהשוואה לתוספת טיפול באינסולין כאפשרות שלישית להפחתת רמות הסוכר בדם.
מדובר במחקר עוקבה רטרוספקטיבי שכלל 2003 חולים שהחלו טיפול באנאלוגים ל-GLP-1 או אינסולין לאחר כשלון טיפול כפול (מטפורמין עם סולפוניל-אוריאה) בין 2006-2014. החוקרים בחנו את הסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים מג’וריים (אוטם לבבי לא-פטאלי, אירוע מוחי לא-פטאלי ותמותה מכל-סיבה) נבחנו בהשוואת מטפורמין עם סולפונילאוריאה עם אינסולין (1,584 חולים) לעומת מטפורמין עם סולפונילאוריאה עם אנאלוגים ל-GLP1 (419 חולים).
גיל המשתתפים הממוצע עמד על 52 שנים. מספר האירועים הקרדיווסקולאריים המג’וריים עמד על 231 לעומת 11 עם תוספת אינסולין לעומת תוספת אנאלוגים ל-GLP1, בהתאמה (44.5 לעומת 7.7 ל-1000 שנות-אדם, יחס סיכון מתוקן של 0.27). הטיפול באינסולין לווה בעליה משמעותית במשקל הגוף, בהשוואה לאנאלוגים ל-GLP1 (1.78 ק”ג לעומת 3.93- ק”ג), אך הירידה בריכוז המוגלובין מסוכרר הייתה דומה בשתי קבוצות הטיפול (1.29- לעומת 0.98-).
בניתוח תת-קבוצה של חולים שמנים (מדד מסת גוף מעל 30 ק”ג למטר בריבוע) תועדו 84 לעומת 11 תוצאים משולבים (38.6 לעומת 8.1 ל-1,000 שנות-אדם, יחס סיכון מתוקן של 0.31) בקבוצת אינסולין ואנאלוגים ל-GLP-1, בהתאמה.
Heart (May 2016)
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!