מנתונים שפורסמו בכתב העת European Heart Journal ממחקר תצפיתי גדול מאוד עולה כי הטיפול במעכבי DPP-4 לווה בהפחתת הסיכון לאשפוזים עקב אי-ספיקת לב, בהשוואה לטיפול בתרופות ממשפחת סולפוניל-אוריאה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי תרופות פומיות לאיזון רמות הסוכר בדם מלוות בסיכון מוגבר לאי-ספיקת לב. לאור העדר נתונים השוואתיים בין משפחות תרופות שונות, החוקרים ערכו מחקר רטרוספקטיבי שכלל 32 שירותי בריאות ב-16 אזורים ברחבי איטליה, המטפלים ב-18 מיליון תושבים. מטרת המחקר הייתה להעריך את הקשר בין הסיכון לאי-ספיקת לב והטיפול בסולפוניל-אוריאה, מעכבי DPP-4 וגליטזונים.
החוקרים אספו נתונים אודות חולים עם סוכרת מסוג 2, שהחלו בטיפול במעכבי DPP-4, תיאזולידנדיונים או סולפוניל-אוריאה בלבד, או בשילוב עם מטפורמין, במהלך תקופה של כשנתיים. תוצא הסיום כלל אשפוזים בשל אי-ספיקת לב לאחר ששת החודשים הראשונים לטיפול, והמעקב הוארך עד ארבע שנים.
מדגם המחקר כלל 127,555 משתתפים, מתוכם 14.3% טופלו במעכבי DPP-4, 72.5% טופלו בסולפוניל-אוריאה, 13.2% טופלו בתיאזולידנדיונים, כאשר 70.7% מהמטופלים נטלו בנוסף מטפורמין. החוקרים מדווחים על הבדלים משמעותיים במאפיינים הבסיסיים בשלוש הקבוצות: גיל, מין, מדד Charlson Index, טיפול תרופתי נלווה ואירועים קרדיווסקולאריים קודמים.
במהלך מעקב ממוצע של 2.6 שנים, לאחר תקנון לערפלנים שונים, הטיפול במעכבי DPP-4 לווה בסיכון מופחת לאשפוזים על-רקע אי-ספיקת לב, בהשוואה לסולפוניל-אוריאה (יחס סיכון של 0.78). לאחר התאמת המקרים, החוקרים ניתחו את הנתונים אודות קרוב ל-40,000 משתתפים ומצאו כי הטיפול במעכבי DPP-4 עדיין לווה בסיכון מופחת לאשפוזים עקב אי-ספיקת לב (יחס סיכון של 0.70, p=0.018).
לסיכום, מהנתונים עולה כי הטיפול במעכבי DPP-4, בהשוואה לסולפוניל-אוריאה, מלווה בסיכון מופחת לאשפוזים על-רקע אי-ספיקת לב.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!