מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת The Lancet Diabetes & Endocrinology עולה כי בהשוואה לטיפול סטנדרטי, טיפול להפחתת רמות הסוכר בדם באמצעות תרופות או גישות שונות בחולים עם סוכרת מסוג 2 או בסיכון לסוכרת מסוג 2 עשוי להביא לעליה בסיכון לאי-ספיקת לב, כאשר היקף העליה בסיכון תלוי באמצעי המשמש להפחתת רמות הסוכר בדם וגם בעליה במשקל.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי חלק מהתרופות והגישות להפחתת רמות גלוקוס בדם משפיעות לרעה על תוצאות קרדיווסקולאריות. כעת הם ביקשו להעריך את היקף ההשפעה של טיפול להפחתת רמות גלוקוז בדם באמצעות תרופות וגישות שונות על הסיכון לאי-ספיקת לב בחולים עם סוכרת מסוג 2 או בסיכון לסוכרת מסוג 2, ולקבוע אם הקשר תלוי בהבדלים ברמות הסוכר בדם או ההשפעה על המשקל.
החוקרים ערכו חיפוש במאגרי Ovid Medline, Cochrane Library לזיהוי מחקרים אקראיים ומבוקרים גדולים להערכת תרופות וגישות להפחתת ריכוז הגלוקוז בדם שבחנו את התוצאות הקרדיווסקולאריות. תוצא הסיום העיקרי הוגדר כהיארעות אי-ספיקת לב.
החוקרים כללו נתונים מ-14 מחקרים עם מעקב ממוצע של 4.3 שנים, וסך כולל של 95,502 משתתפים, מהם 3,907 (4%) שפיתחו אי-ספיקת לב. טיפול להפחתת רמות הסוכר בדם לווה בירידה של 0.50% בריכוז המוגלובין מסוכרר ועליה של 1.7 קילוגרמים במשקל הגוף. בסיכומו של דבר, טיפול להפחתת רמות הסוכר בדם הביא לעליה בסיכון לאי-ספיקת לב, בהשוואה לטיפול סטנדרטי (יחס סיכון של 1.14, P=0.041). היקף ההשפעה היה תלוי באמצעי להפחתת רמות הסוכר בדם. מבין משפחות התרופות, הסיכון הגבוה ביותר תועד עם אגוניסטים לקולטן PPAR (יחס סיכון של 1.42 ; שישה מחקרים), עם סיכון בינוני עם מעכבי DPP-4 (1.25; שני מחקרים) והשפעה נייטראלית עם Insulin Glargine (0.90; מחקר יחיד). גישות אינטנסיביות לאיזון רמות הסוכר בדם וירידה אינטנסיבית במשקל הגוף לא נקשרו עם התפתחות אי-ספיקת לב.
מניתוח סטטיסטי עלה כי עבור כל עליה של 1.0 ק”ג במשקל הגוף בעקבות טיפול להפחתת רמות הסוכר בדם נרשמה עליה יחסית של 7.1% בסיכון לאי-ספיקת לב, בהשוואה לטיפול סטנדרטי (p=0.022).
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!