הנחיות חדשות מטעם ה-IDF (International Diabetes Federation) מתמקדות במגבלות הטיפול בסוכרת בקשישים. למרות שהמלצות אחרות לטיפול במצבים אלו לרוב כללו התייחסות לחולים מבוגרים, הן לא כללו פירוט בהיקף זה.

ההנחיות נועדו לחולים בגילאי 70 שנים ומעלה עם סוכרת מסוג 2, ועשויות להתאים גם לקשישים עם סוכרת מסוג 1.

המסר העיקרי הוא מניעה באמצעות הערכות סיכון ובדיקות סקירה להפחתת הסיכון, תכנון הטיפול בהתאם למצב התפקודי, בעיקר יכולות נפשיות וגופניות, והתאמה פרטנית של הטיפול הרפואי.

בקשישים, הערכות צריכות להתבצע לעיתים קרובות יותר, בהשוואה לחולים צעירים יותר. חולים מבוגרים מצליחים היטב עד לשיבוש כלשהו, ואז תתכן הידרדרות פתאומית, ולכן הערכות אלו צריכות להיות תדירות יותר מהערכות שנתיות, המבוצעות במרבית המקרים. נושא אחרון, אך בעל חשיבות רבה, נוגע לניהול התרופות של החולים.

המומחים מודעים לכך שרופאים רבים המטפלים בחולי סוכרת קשישים אינם מכירים את הצרכים הספציפיים שלהם או הטיפול הנוח לחולים אלו. במידת האפשר, במצבים אלו יש להפנות את החולים להערכת גריאטר או מומחה לסוכרת בעל כישורים בטיפול בקשישים, והם מוסיפים כי גם אחיות סוכרת מכירות היטב את הצרכים של חולים אלו. למעשה, נדרש צוות מולטי-דיציפלינרי עם תקשורת טובה בין אנשי הצוות.

ההנחיות מבוססות בעיקרן על דעות מומחים וניסיון קליני, מאחר ואין עדויות רבות ממחקרים קליניים התומכות בהמלצות.

חשוב מאוד לקחת בחשבון את היכולת התפקודית של החולים, מאחר שבחולים בעלי תפקוד עצמאי לחלוטין, יש לצפות לאיזון סביר ש לרמות הסוכר בדם ולקבוע יעדים קרובים יחסית לטווח התקין. למרות זאת, יש סוגיות בחולים מבוגרים שאינן תקפות לצעירים, דוגמת החלטות בנוגע למועד הפסקת נהיגה, או תכנית טיפול בחולים הנוטים למות.

אחד השיקולים המרכזיים נוגע לטיפול תרופתי ומניעת תופעות לוואי של הטיפול התרופתי. חשוב לזכור כי יש להפסיק טיפול תרופתי, ולא להמשיך ולרשום עוד ועוד תרופות. בחולים מבוגרים, תרופות רבות אסורות לשימוש או שישנן אזהרות מפני השימוש בהן ולכן דרושה הערכה מקיפה של התרופות והפסקת טיפול, במידת האפשר. ההמלצה היא לרופאים לעבור על רשימת התרופות באופן מקיף.

בעיות ספציפיות חשובות אחריהן יש לעקוב בטיפול בחולים מבוגרים עם סוכרת כוללות את נושא היפוגליקמיה. במאמר שפורסם לאחרונה ב-JAMA Internal Medicine מצאו חוקרים כי היפוגליקמיה נפוצה מאוד במבוגרים ומהווה בעיה גדולה יותר ממחלות לב וכלי דם בחלק מקבוצות החולים המבוגרים. בחולים עם דמנציה ובחולים תשושים קיים סיכון מוגבר להיפוגליקמיה או היפרגליקמיה.

בפועל, המשמעות הינה כי בחולה תשוש יעד המטרה של ערכי HbA1c הוא סביב 8.5%. ערכים נמוכים מ-7% מציבים את החולים בסיכון משמעותי מאוד להיפוגליקמיה וערכים גבוהים יותר מעלים את הסיכון להיפרגליקמיה.

נושא נוסף נוגע למצב היפר-אוסמולארי המופיע בחולים מיובשים מאוד. חולים אלו עשויים לסבול משינויים בתפקוד הקוגניטיבי ודליריום, עם שיעורי תמותה באשפוז המגיעים ל-30% ולכן לא מדובר בתופעה שפירה.

International Diabetes Federation. Managing Older People with Type 2 Diabetes Global Guidelines

לידיעה במדסקייפ