הערכת נוקשות אבי העורקים (Aortic Stiffness) עשויה לסייע בזיהוי חולים עם סוכרת מסוג 2, המצויים בסיכון גבוה לאוטם לבבי פטאלי ולא-פטאלי, אירוע מוחי, או אירועים לבביים אחרים, כך מדווחים חוקרים במאמר שפורסם בכתב העת Diabetes Care.

בהשוואה לחולים אחרים, באלו עם מדד PWV (Pulse Wave Velocity) בעורק קרוטיד-פמוראלי גבוה יותר תועד סיכוי גבוה יותר לאירועים קרדיווסקולאריים עתידיים, גם לאחר תקנון לגורמי סיכון מוכרים למחלות לב וכלי דם.

מכאן עולה כי מדידת נוקשות אבי העורקים, המבוצעת באופן די פשוט, הינה שיטה בטוחה ולא-פולשנית ויש לשלבה בהערכת הסיכון למחלות לב וכלי דם, לפחות בחולים עם סוכרת מסוג 2 בסיכון גבוה למחלות לב וכלי דם.

בתקופה שבין 2004-2008, החוקרים כללו במחקר 565 חולים עם סוכרת מסוג 2, שהיו בסיכון גבוה למחלות לב וכלי דם שהוגדרו כחולים עם סיבוכים מיקרווסקולאריים של סוכרת (רטינופתיה, נוירופתיה, או נפרופתיה), סיבוך מאקרווסקולארי של סוכרת (מחלת עורקים כלילית, מחלה צרברווסקולארית או מחלת עורקים היקפית) או לפחות שני גורמי סיכון אחרים למחלות לב וכלי דם (יתר לחץ דם, דיסליפידמיה, או עישון).

החולים עברו בדיקות בתחילת המחקר, כולל בדיקה קלינית, בדיקות מעבדה, ניטור אמבולטורי למשך 24 שעות והערכת PWV באבי העורקים.

מדד PWV הממוצע עמד על 9.6 מטרים לשניה. בסך כולל של 213 חולים (37.7%) זוהתה נוקשות של אביע העורקים, שהוגדרה כמדד PWV של למעלה מ-10 מטרים לשניה.

בהשוואה לחולים עם נוקשות נמוכה יותר של אבי העורקים, אלו עם נוקשות מוגברת היו מבוגרים יותר (64.6 שנים לעומת 57.9 שנים), עם שכיחות גבוהה יותר של יתר לחץ דם עורקי (95.3% לעומת 80.7%), דיסליפידמיה וסיבוכים מיקרווסקולאריים ומאקרווסקולאריים (למעט מחלת עורקים כלילית). הם גם סבלו מסוכרת למשך תקופה ארוכה יותר, היו פחות פעילים גופנית ונטו יותר להשתמש באינסולין.

לאחר חציון מעקב של 5.75 שנים, 38 חולים אובחנו עם אירוע קרדיווסקולארי פטאלי ו-50 חולים אובחנו עם אירוע מוחי לא-פטאלי, אוטם לבבי, רה-וסקולריזציה של שריר הלב, הופעה חדשה של אי-ספיקת לב או מחלת עורקים היקפית.

לאחר תקנון לגורמי סיכון אפשריים למחלות לב וכלי דם, בהשוואה לחולים אחרים, באלו עם מדד PWV של מעל 10 מטרים לשנייה נרשם סיכון גבוה כמעט כפליים לתחלואה או תמותה קרדיווסקולארית (יחס סיכון של 1.92). עבור כל עליה של 1 מטרים לשניה בנוקשות אבי העורקים, נרשמה עליה של 13% בסיכון לתחלואה או תמותה עקב מחלות לב וכלי דם (יחס סיכון של 1.13). עם זאת, מדד PWV לא ניבא את התמותה מכל-סיבה.

מממצאים אלו עולה כי נוקשות מוגברת של אבי העורקים הינה משתנה בעל חשיבות בהערכת הסיכוי למחלות לב וכלי דם בחולים עם סוכרת מסוג 2.

מהערכה נוספת של הנתונים עלה כי בקרב חולים עם נוקשות מוגברת של אבי העורקים, שלוש קבוצות חולים זוהו בסיכון מוגבר לאירועים קרדיווסקולאריים עתידיים: חולים מתחת לגיל 65 שנים (עליה של פי ארבע בסיכון), אלו עם סיבוכים מיקרווסקולאריים ואלו עם איזון ירוד של רמות הסוכר בדם (ערכי HbA1c של מעל 7.5%).

בחולים עם נוקשות של אבי העורקים, חלק מהמחקרים תומכים בדיאטה דלת מלח, פעילות גופנית סירה, או טיפול בחסמי רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון או תרופות ניסיוניות העשויות להשפיע על הנוקשות של אבי העורקים. עם זאת, יש עוד לבחון אם הפחתת הנוקשות של אבי העורקים מובילה להפחתת הסיכון למחלות לב וכלי דם.

Diabetes Care. Published online July 22, 2013

לידיעה במדסקייפ