כמעט עשרים שנה לאחר שהסתיים, מחקר ה-DCCT (Diabetes Control and Complications Trial) ממשיך להציג ירידה דרמטית בסיבוכים של מחלת הסוכרת בזרוע אשר טופלה בפרוטוקול של  שליטה גליקמית אינטנסיבית. היארעות סיבוכי הסוכרת נמוכה ב-50% בחולי הסוכרת סוג 1 שהשתתפו במחקר בקבוצת השליטה הגליקמית האינטנסיבית, בהשוואה לאלו שקיבלו טיפול קונבנציונאלי, גם לאחר 18 שנים מתום המחקר, ועל אף שרמות ההמוגלובין המסוכר כבר לא שונות בין שתי קבוצות הטיפול. הממצאים הוצגו בכנס של החברה האמריקאית לסוכרת, מטעם המכון הלאומי לבריאות בארצות הברית, בסימפוזיון מיוחד שנערך לרגל ציון 30 שנה להשקת המחקר שהוכיח כי שליטה אינטנסיבית ברמות הסוכר בחולי סוכרת סוג 1 מניבה תועלת והפך מאז לטיפול הסטנדרטי.

 המחקר שממשיך ל?ספק את הסחורה?? החוקרים כותבים כי על אף השנים שעברו המסר נותר דומה, והוא שלערכי ההמוגלובין המסוכר חשיבות גדולה בהווה ובעתיד של הסובלים מסוכרת.  המחקר הנוכחי, המכונה EDIC (Epidemiology of Diabetes Interventions and Complication) מבוסס על מעקב ארוך טווח של מחקר ה-DCCT, החל למעשה ב-1994, כשנה לאחר שהסתיים המחקר הראשון. השליטה ברמות הסוכר במשתתפים של שתי הקבוצות חזרה להיות דומה למדי לאחר שסיימו את המחקר וחזרו לטיפול רגיל, כך שהמחקר למעשה בוחן את ההשפעה המתמשכת של השליטה הגליקמית שהתקיימה בעשר השנים של המחקר הראשוני- התופעה הזו מכונה “זכרון מטבולי”. בניתוח של המידע שנאסף עד לשנת 2000 והתפרסם גם הוא ב-NEJM נמצא כי שיעורי הרטינופתיה, נפרופתיה, נוירופתיה ומחלות לב נותרו נמוכים במשתתפים שהשתייכו לקבוצת השליטה הגליקמית האינטנטיבית במחקר המקורי, נתונים שנכונים, גם אם במידה פחותה יותר גם בניתוח שהוצג בשבוע שעבר.

ההשפעה של הטיפול האינטנסיבי במחקר המקורי נשמרה לתקופה ארוכה משצפו החוקרים:  גם לאחר 18 שנה מאז תום המחקר הירידה המתמשכת בסיכונים הבריאותיים בקבוצה זו נותרת בעינה. לדברי הכותבים, הממצאים ממשיכים לתמוך בטיפול וניהול אינטנסיבי בסוכרת מוקדם ככל האפשר.  המחקר המקורי (DCCT), בו השתתפו 1441 מטופלים שסבלו ממחלת הסוכרת סוג 1, הוכיח כי שליטה גליקמית אינטנסיבית, שהביאה לערכי של HbA1c כ-7% הורידה את הסיכון לרתינופתיה, נוירופתיה ונפרופתיה ב-76%, 60% ו-50%, בהתאמה, בהשוואה לטיפול קונבנציונאלי בקבוצת הביקורת, בהם ערכי ה- HbA1c עמדו על כ-9%. לאחר שהסתיים המחקר, המשתתפים בקבוצת הביקורת הונחו לשליטה גליקמית אינטנסיבית, דבר שהביא לירידה של ערכי ה- HbA1c  לכ-8%. הרמה הזו נשמרה פחות או יותר דומה לאורכו של מחקר EDIC. בכל הנוגע לרטינופתיה, ההבדל בשיעורים בין שתי הקבוצות (הטיפול והביקורת) היו 70% לאחר 4 שנים, 53% לאחר עשור ו-46% לאחר 18 שנה. השיעורים של ניתוחים אוקולריים היו נמוכים גם הם לאחר 18 שנה בקבוצה שטופלה בעבר בטיפול האינטנסיבי , עם פער של 48% בשיעור ניתוחי הקטרקט ו-44% בשיעור הויטרקטומיה או הפרדות רשתית בין שתי הקבוצות. התועלת שבשליטה האינטנסיבית במהלך המעקב במחקר EDIC נותרה בעינה גם עבור מחלות עיניים חריפות, גם אם הירידה בסיכון היתה פחות דרמטית לאורך הזמן. ממצאים נוירופתיים כוללים ירידה של 30% בהתפתחות של נוירופתיה קלינית ו-31% בנוירופתיה אוטונומית בקבוצת הטיפול האינטנסיבי לאחר 14 שנות מעקב. בכל הנוגע לתפקודי הכליות, לאחר 18 שנות מעקב נראתה ירידה של 39% בסיכון להתפתחות של מיקרואלבונינוריה במטופלים (שלא סבלו מהבעיה בתחילת המחקר המקורי). הירידה הזו בסיכון היתה גדולה יותר שמונה שנים לאחר המחקר המקורי אז עמדה על 57%. עבור מקרואלבומינוריה, הירידה בסיכון עמדה על 84% לאחר 8 שנים ו-61% לאחר 18 שנה. בעבר נמצא כי נרשמה הפחתה של 50% בסיכון לפתח ליקוי בסינון הגלומרולרי עם הטיפול האינטנסיבי.   בכל הנוגע לסיכונים הקרדיווסקולריים, לאחר 9 שנות מעקב נרשמה ירידה של 42% בסיכון לאירוע קרדיווסקולרי וירידה של 57% בסיכון לפתח התקף לב לא קטלני, שבץ או מוות מסיבות קרדיווסקולריות. כך בנתונים שפורסמו ב-2005.  ב2012, הירידה בסיכון היתה עודנה נוכחת ועמדה על 33% ו-35%, בהתאמה, ירידה בסיכון שנותרה בעלת מובהקות סטטיסטית וחשיבות קלינית.   כמו כן, ב-2011 פורסמו ב- Diabetes ממצאים שקשרו שליטה גליקמית אינטנסיבית לתועלת על עובי האינטימה-מדיה של הקרוטיד ועל תפקוד הלב.

לסיכום נאמר בסימפוזיון כי יעדי המחקר המקוריים ממשיכים להיות מנוטרים עבור תוצאות עתידיות, כשיעדי המחקר הנוגעים לסיכונים הקרדיווסקולריים הצפויים להיות רלוונטיים ונפוצים בקבוצת המחקר שהגיעה כעת לגיל המעבר, ולבחון נושאים ומדדים נוספים, כמו ההשפעה של שיירי הפשרת ה– C-peptideעל ה– HbA1c  ועל התפתחות של סיבוכים.

לכתבה במדסקייפ

American Diabetes Association (ADA) 2013 Scientific Sessions. DCCT/EDIC 30th Anniversary Symposium-Contributions and Progress