האם רופאים צריכים להיות מוטרדים מהסימנים המוקדמים לאפשרות של התפתחות גידולים בבלוטת התריס או בלבלב עם תרופות המחקות את פעילות האינקרטינים לטיפול בסוכרת מסוג 2? חלק מהמומחים טוענים כי התשובה לשאלה הנ”ל חיובית ואילו אחרים מתעקשים כי התועלת המוכחת של טיפולים אלו עולה בהרבה על כל חוסר ודאות הנוגעת לבטיחות הטיפול.

בסקירה של הטיפולים מבוססי-אינקרטינים שפורסמה בכתב העת Diabetes Care הסבירות מומחים מאוניברסיטת קליפורניה כי ישנו פוטנציאל ארוך-טווח להתפתחות ממאירויות עם טיפול מבוסס-אינקרטינים להפחתת רמות הסוכר אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 ומעכבי DPP-4.

עם זאת, מומחים מגרמניה הציגו דעה הפוכה והסבירו כי החשש מפני גידולי לבלב ובלוטת תריס עם טיפול בתרופות אלו אינו מבוסס היטב וכי שיקולים אלו אינם צריכים להשפיע בשלב זה על ההחלטות הטיפוליות בתכשירים אלו.

דעה: בטיחות טיפולים מבוססי אינקרטינים מוטלת בספק

לדברי ד”ר באטלר וחבריו, מאוניברסיטת קליפורניה, מדובר בסיפור ידוע. ממהרים לאשר משפחה חדשה של תרופות לטיפול בסוכרת, עם שיווק אינטנסיבי, ללא עדויות ארוכות טווח לתוצאות הטיפול. מצטברות עדויות המצביעות על הנזקים של הטיפול, אך אלו אינן זוכות לתשומת לב רבה. רשויות הבקרה מתחילות לפעול בנושא רק לאחר שנים.

לדוגמא, הטיפול הראשון המבוסס על GLP-1, Exenatide, הושק בארצות הברית בשנת 2005, ומקרה בודד של דלקת לבלב חדה דווח בשנת 2006. עם זאת, עד לרבעון השני של שנת 2012, לידי מנהל התרופות והמזון האמריקאי הגיעו 2,327 מקרים של דלקת לבלב חדה עם הטיפול הנ”ל, כמו גם 718 מקרים על טיפול ב-Sitagliptin , 888 מקרים עם Liraglutide, 125 מקרים עם Saxagliptin ו-43 מקרים עם Linagliptin. העדויות הנוכחיות מצביעות לפיכך על קשר בין שימוש נרחב בטיפולים המבוססים על GLP-1 ובין דלקת לבלב חדה.

חשוב מכך, דלקת לבלב חדה הינה גורם סיכון להתפתחות ממאירות של הלבלב ויש סימנים לשכיחות מוגברת של סרטן הלבלב עם טיפול ב-Exenatide ו-Sitagliptin. במאגרי מנהל התרופות והמזון האמריקאים ישנם דיווחים אודות 258 מקרים של סרטן הלבלב עם Exenatide, 63 מקרים עם Liraglutide, 81 מקרים עם Saxagliptin ומקרה אחד של ממאירות הלבלב שנקשר עם טיפול ב-Linagliptin.

בדומה, דווח על 74 מקרים של ממאירות של בלוטת התריס עם טיפול ב-Exenatide ו-57 מקרים עם Liraglutide, אם כי אין סמנים דומים עם מעכבי DPP-4.

עם זאת, המומחים צופים כי הפיתוח המהיר יבהיר בקרוב את הבטיחות האמיתית של התרופות הללו.

דעה נגדית: הסיכונים נדירים ואינם מבוססים

ד”ר נאוק מגרמניה סבור אחרת ולדבריו התועלת של תכשירים מבוססי-אינקרטינים עולה בבירור על כל סיכון אפשרי, מאחר שהטיפולים מפחיתים באופן יעיל את רמות הסוכר בדם, ללא עליה במשקל או חשיפת החולה לסיכוני היפוגליקמיה.

לדבריהם, לא תואר אף לא מקרה אחד של דלקת  לבלב כרונית לאחר התחלת טיפול בתרופות מבוססות-אינקרטינים. כמו כן, אין דיווח מקרה אודות סרטן לבלב שאובחן בעקבות חשיפה לאגוניסטים של הקולטן ל-GLP1 או מעכבי DPP-4 בחולים ללא גידול קודם בלבלב. הם מוסיפים כי ממאירויות של הלבלב מתפתחות לאט, לכן לא סביר כי מקרים אלו יופיעו לאחר משך הטיפול הקצר בטיפולים מבוססי-אינקרטינים.

השורה התחתונה היא כי אין עדויות משכנעות לפיהן טיפולים מבוססי-אינקרטינים מעלים את הסיכון לדלקת לבלב חדה או כרונית ובסופו של דבר ממאירות של הלבלב.

באשר לגידולי בלוטת התריס, העדויות קושרות בין אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 ובין סרטן בלוטת התריס הן חלשות ומבוססות בעיקר על עבודות בחולדות. עם זאת, הם ממליצים כי טיפולים אלו לא ישמשו בחולים עם נטייה גנטית לממאירות זו. עם זאת, מעכבי DPP-4 אינם קשורים עם גידולי בלוטת התריס.

הם מסכמים וכותבים כי על סמך העדויות הזמינות כיום, טיפולים מבוססי-אינקרטינים נחשבים יעילים ובטוחים.

Diabetes Care. Published online May 3, 2013

לידיעה במדסקייפ