Diabetes

שיפור במדדים המטבוליים לאחר ניתוח בריאטרי במתבגרים, אך רבים נותרים עם השמנת יתר או חוזרים למשקלם המקורי (Prediabetes and the Metabolic Syndrome 2013 Congress)

במתבגרים שמנים העוברים ניתוח בריאטרי לקיצור /מעקף קיבה קיים סיכון גבוה לחזרה של המשקל שהורידו, על אף שנראה כי המדדים המטבוליים  כמו רמות השומנים בדם, ההמגלובין המסוכר (HbA1c) וה- CRP, C-reactive protein מראים תנודות חריפות פחות, כך לפי מחקר שהוצג בקונגרס השנתי לפרה-סוכרת ולסינדרום המטבולי שהתקיים בוינה בשבוע שעבר.

מהמחקר עולה כי אף שהמתבגרים השילו משקל רב בזמן כשעברו ניתוח Roux-en-Y לפרוסקופי למעקף קיבה (ה-BMI שלהם נפל ממ-45.5 בתחילת המחקר ל-30.2 לאחריו, וכל המתבגרים שעברו את הניתוח הורידו משקל בשנה הראשונה, למעלה מ-40% מהם העלו בחזרה חלק ממנו בתוך שנה או שנתיים, וקרוב לעשרים אחוזים העלו למעלה מחמישה ק”ג, בעוד שרק 9% ממבוגרים (שהיוו קבוצת ביקורת) שעברו את הניתוח העלו בחזרה את אותו המשקל. לדברי החוקרים, עליה חוזרת במשקל היא בעיה שכיחה יותר מהצפוי, ואף שמדובר בנתונים החוזרים במחקרים אלה מתחבאים בטבלאות סבוכות של עקומת השינוי במשקל.

קבוצת העוקבה של בני הנוער הראתה שיפור משמעותי באיכות החיים לאחר שנה (שינוי שנמדד באמצעות מענה על שאלון SF-36) , שנשמר בעיקרו גם במהלך השנה השניה; השיפור הזה באיכות החיים הצטמצם מאוד בקבוצה שעלתה במשקל בטווח שבין השנה הראשונה לשניה. נראה עם זאת כי מדדי המרקרים המטבוליים, המשתפרים עם הירידה במשקל לאחר הניתוח, לא מושפעים מהעליה החוזרת במשקל. במהלך השנה הראשונה השיפור אצל בני הנוער היה מובהק בכל הנוגע לרמות תאי הדם הלבנים, ה-CRP, רמות האינסולין וההמוגלובין המסוכר, לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי וכן של רמות השומנים בדם ושל ה- HDL(high-density lipoproteins). השיפור הזה נשמר הן אצל המתבגרים ששמרו על משקלם החדש לאחר הניתוח, אך גם אצל המתבגרים שעלו במשקל, בניגוד לציפיות החוקרים. החוקרים לא הצליחו למצוא גורמים מנבאים לעליה חוזרת במשקל במהלך השנה השניה שלאחר הניתוח; נראה כי ההשמנה לא היתה קשורה באופן בלתי תלוי למין המנותח/ת או ל-BMI בתחילת המחקר, למחלות נוספות או למדדי איכות החיים.

81 המתבגרים שעברו את הניתוח היו בני 13-18 בתחילת המחקר, עם BMI שנע בין 36 ל-69. תוצאות הניתוח לאחר שנתיים כבר פורסמו, אך תקופת המעקב מתוכננת לכחמש שנים. לדברי החוקרים, יש לנקוט במשנה זהירות בבחירת מועמדים לניתוח במתבגרים, לעומת מבוגרים, ולשקול הן את ההשלכות הפסיכולוגיות והן הפיסיולוגיות בקבוצה זו. הקריטריונים להכללה או פסילה של הניתוח במתבגרים דומים בסך הכל בקבוצה זו אך לדברי החוקרים, השיקולים האתיים חריפים יותר ובעלי השלכות לאורך זמן רב יותר. נראה שירידה גדולה במשקל בגילאים אלה נקשרה להתבגרות מאוחרת יותר ולירידה בגובה הפוטנצאלי. החוקרים כותבים כי הניתוח מתבצע רק במתבגרים הנמצאים לקראת סופה של ההתפתחות (pubertal development) וכי יש לשקול את הגיל הביולוגי והתתפתחות המנטלית יותר מאשר הגיל הכרונולוגי.

החוקרים כותבים כי בספרות המקצועית, כ-20% מאלה שעברו את הניתוח (שלפני היו עם BMI של 45-50) נחשבים ככשלון ניתוחי לאחר כשעשור, עם BMI גבוה מ-35. כ- 35% מאלה שהיו שמנים במיוחד בתחילת המחקר נותרים עם BMI הגבוה מ- 40. בקרב בני הנוער, 50% סבלו עדיין מהשמנת יתר, עם BMI של לפחות 30, שנתיים לאחר הניתוח. לדברי החוקרים, 50% “ריפוי” לא מהווה תוצאה מספקת, ולדבריהם יש צורך בשיתוף פעולה ועבודה מאומצת יותר גם מצד רופאי הילדים והמשפחה . לדברי החוקרים, לאחר שנתיים כ-5% מקבוצת העוקבה נותרו שמנים חולנית, ועשרה אחוזים מהם יגיעו לאותה דרגת השמנה ממנה סבלו קודם, ולכן מדובר בכשלון.

החוקרים מסכמים כי אמנם ישנה הצלחה מבחינת המדדים המטבוליים במתבגרים, אך בשל העובדה שרב חייהם עוד לפניהם, המתבגרים שלא השילו ממשקלם ומה-BMI באופן משמעותי, או אלה שהעלו בחזרה במשקלם צפויים להמשיך להעלות במשקל בעשורים שלאחר מכן בדרך שכנראה תאבד כל יתרון מטבולי מהניתוח.

לכתבה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה