במהלך כנס מדעי מטעם ה-American Heart Association הסבירו מומחים כי למרות שטיפול בסטטינים מביא לעליה בסיכון להתפתחות סוכרת במטופלים בסיכון-גבוה, אין מקום להימנע ממתן הטיפול התרופתי בשל כך, מאחר שמדובר בסיכון נמוך, שאינו משתווה לירידה המשמעותית באירועים קרדיווסקולאריים. הדיון נערך בעקבות חמישה מחקרים חדשים בנושא.

המומחים סיכמו כי כל חמשת המחקרים הדגימו עליה בהיארעות סוכרת בקרב מטופלים בסטטינים; העלייה האבסולוטית בסיכון הייתה נמוכה ונראה כי פרופורציונאלית לסיכון לסוכרת לפני הטיפול ולמינון סטטינים; ומשתנים, חסמי ביתא ונוגדי-דיכאון עשויים באופן סינרגיסטי להביא לעליה בסיכון לסוכרת עם טיפול בסטטינים.

ברקע מציינים המומחים שתי מטה-אנליזות בנושא: סקירה של 13 מחקרים עם כ-90,000 משתתפים שהדגימה עליה של 9% בסיכון להיארעות סוכרת עם טיפול בסטטינים, בהשוואה לפלסבו (מתורגם למקרה אחד של סוכרת לכל 255 מטופלים במהלך ארבע שנים, 0.4%); סקירה של חמישה מחקרים להערכת סטטינים במינון גבוה לעומת מינון נמוך, עם כ-32,000 משתתפים, שהדגימה עליה של 12% בסיכון להיארעות סוכרת במהלך 2-5 שנות מעקב (שני מקרי סוכרת ל-1000 שנות-מטופל (0.2% לשנה, 2% במהלך עשר שנים).

המומחים הסבירו כי המנגנון בבסיס הסיכון לסוכרת אינו-ידוע. ייתכן כי מדובר במנגנון מולטי-פקטוריאלי וייתכן הבדלים מאוכלוסיה אחרת לאחרת.

סיכון מול תועלת ב-TNT ו-IDEAL

החוקרים דיווחו על סקירה להערכת הסיכון לסוכרת לעומת הירידה באירועים קרדיווסקולאריים בשני מחקרים גדולים להערכת סטטינים במינון גבוה לעומת מינון נמוך/בינוני: TNT ו-IDEAL.

שילוב שני המחקרים כלל כ-15,000 מטופלים (לאחר שלא כללו את החולים עם סוכרת), שסווגו לשתי קבוצות: אלו בסיכון להופעה חדשה של סוכרת (8825 משתתפים עם עד גורם סיכון אחד), ואלו בסיכון גבוה (6231 משתתפים עם 2-4 גורמי סיכון).

מהתוצאות לא עולים הבדלים בהתפתחות סוכרת חדשה עם מינון גבוה לעומת מינון נמוך/בינוני של סטטינים בקבוצת החולים בסיכון נמוך, אך עליה של 24% עם טיפול בסטטינים במינון גבוה בקבוצת החולים בסיכון גבוה. עם זאת, נרשמה ירידה משמעותית בשיעור האירועים הקרדיווסקולאריים עם טיפול בסטטינים במינון גבוה בשתי קבוצות הסיכון.

תוצאות דומות במחקר מטייוואן

מחקר נוסף שבחן את יחס הסיכון מול התועלת התבסס על נתונים מטיוואן, שכיסו כ-99.5% מהאוכלוסייה ובחן את המקרים של סוכרת חדשה בהתאם לטיפול בסטטינים בחולים עם הפרעה בסבילות לסוכר, שלא קיבלו טיפול תרופתי כנגד סוכרת.

מהתוצאות עולים שיעורי היארעות גבוהים יותר של סוכרת חדשה בקרב מטופלים בסטטינים, אך עם ירידה משמעותית יותר בתחלואה ובתמותה מכל-סיבה (כל האשפוזים והביקורים בחדרי מיון).

סיכון לסוכרת גם באוכלוסיות אסיאתיות

מחקר נוסף תיעד קשר ברור בין טיפול בסטטינים ובין הופעה חדשה של סוכרת באסיאתים. החוקרים התבססו על רשומות רפואיות אלקטרוניות להערכת ההופעה של סוכרת חדשה בכ-3,000 מטופלים בסטטינים וכ-9,300 ביקורות. מהתוצאות עולה לאחר חציון מעקב של שנתיים, כי ההיארעות של סוכרת חדשה עמדה על 2.75% באוכלוסייה כולה, אך הייתה גבוהה יותר במטופלים בסטטינים (4.8%) בהשוואה לביקורות (2.1%). העלייה נותרה משמעותית לאחר תקנון למשתנים רבים.

תוצאות אחרות מציעות כי גיל וטיפול בחסמי ביתא ומשתנים הם גורמים מנבאים אפשריים להופעה של סוכרת חדשה.

Navigator: הטיפול בסטטינים ומשתנים

הן טיפול בסטטינים והן טיפול במשתנים נקשרו עם סיכון מוגבר להופעה חדשה של סוכרת, כאשר חסמי ביתא הדגימו השפעה גבולית, כך מסקירת מחקר NAVIGATOR. המחקר השווה בין Nateglinide ובין Valsartan במניעת סוכרת וסיבוכים קרדיווסקולאריים בכ-9,500 חולים עם הפרעה בסבילות לסוכר, שלא קיבלו טיפול קודם, ולפחות גורם סיכון אחד למחלות לב וכלי דם. רמות סוכר בצום נמדד באופן קבוע ומבחן העמסת סוכר בוצע כל שנה.

בסקירה הנוכחית החוקרים הדגימו כי הסיכון להתפתחות סוכרת חדשה בהקשר של התחלת טיפול בחסמי ביתא, משתנים או סטטינים  יחס הסיכון עם משתנים עמד על 1.35, כאשר יחס הסיכון עם סטטינים עמד על 1.30 ועם חסמי ביתא עמד על 1.19.

מחקר WHI: עליה במינון עם תכשירים משולבים

מניתוח תוצאות מחקר WHI (Women’s Health Initiative) עולה מגמה בולטת לסיכון מוגבר להופעה חדשה של סוכרת עם נוגדי-דיכאון, תיאזידים וחסמי ביתא, כמו גם עם טיפול בסטטינים. הסיכון עלה משמעותית עם כל אחת ממשפחות התרופות הללו, כאשר ניתן טיפול משולב.

הסקירה כללה נתונים אודות כ-140,000 נשים לאחר-מנופאוזה ללא סוכרת, שהיו במעקב במשך 11 שנים ונשאלו כל שנה באשר לאבחנה חדשה של סוכרת או התחלת טיפול בתרופות נגד סוכרת.

במונחים של סיכון פרטני עם משפחות תרופות שונות, עם סטטינים נרשם הסיכון הגבוה ביותר (יחס סיכון של 1.5). נוגדי-דיכאון, תיאזידים וחסמי ביתא לוו בסיכון נמוך יותר, עם יחס סיכון שנע סביב 1.2.

מתוך כנס מדעי מטעם ה-American Heart Association

לידיעה במדסקייפ