במאמר חדש שפורסם בכתב העת International Journal of Clinical Practice מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר מהן עולה כי בחולים מוסלמים עם סוכרת מסוג 2, החלפה לטיפול ב-Sitagliptin הפחיתה את הסיכון להיפוגליקמיה במהלך צום רמדאן בהשוואה לטיפול בסולפונילאוריאה.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להשוות את ההיארעות של היפוגליקמיה תסמינית ולא-תסמינית במטופלים מוסלמים עם סוכרת מסוג 2, המטופלים ב- sitagliptin או סולפונילאוריאה וצמים במהלך צום הרמדאן.

מדגם המחקר כלל חולים עם סוכרת מסוג 2, בגילאי 18 ומעלה, שטופלו במינון קבוע של סולפונילאוריאה, עם או בלי מטפורמין, למשך לפחות שלושה חודשים לפני תחילת המחקר, עם ערכי HbA1c מתחת ל-10%, שהביעו את רצונם לצום במהלך היום בזמן צום הרמדאן. המשתתפים חולקו באקראי להחלפה לטיפול ב- sitagliptin במינון 100 מ”ג ביום, או להמשיך בטיפול הקיים בסולפונילאוריאה.

סוגי הסולפונילאוראיה שנכללו במחקר: Glibenclamide , Glimepiride , Gliclazide .

המטופלים תיעדו ביומן, על בסיס יומיומי, מידע אודות רמת הגלוקוז, תסמיני היפוגליקמיה וסיבוכים. יעד הסיום העיקרי היה ההיארעות הכוללת של היפוגליקמיה תסמינית שתועדה במהלך צום הרמדאן.

מבין 1066 החולים שחולקו באקראי במסגרת המחקר, 1021 חולים השיבו לפחות יומן מלא אחד ונכללו בסקירה (507 מטופלים ב- Sitagliptin ו-514 מטופלים בסולפונילאוריאה). שיעור החולים שתיעדו לפחות אירוע אחד של היפוגליקמיה תסמינית במהלך צום הרמדאן היה נמוך יותר בקבוצת המטופלים ב- Sitagliptin (6.7%) בהשוואה לקבוצת המטופלים בסולפונילאוריאה (13.2%). הסיכון להיפוגליקמיה תסמינית היה נמוך משמעותית עם Sitagliptin בהשוואה לסולפונילאוריאה.

כאשר סוכמים את אירועי ההיפוגליקמיה התסמינית והלא-תסמינית יחד נמצא כי בקרב  8.5% מהחולים עם ג’נוביה נמצא אירוע היפוגליקמיה אחד לפחות, לעומת 18% מהחולים שהמשיכו טיפול בסולפוניאוראיה.

לא תוארו אירועי היפוגליקמיה שדרשו סיוע רפואי (כלומר, ביקורי רופא או פניות לדר מיון או אשפוזים) או אירועים שהוגדרו כחמורים (כלומר, אירועים שהובילו לאובדן הכרה, פרכוס, קומה או חבלה גופנית) במהלך צום הרמדאן.

החוקרים סיכמו כי בחולים מוסלמים עם סוכרת מסוג 2 הצמים במהלך צום הרמדאן, החלפת הטיפול למשטר המבוסס על Sitagliptin הפחית את הסיכון לאירועי היפוגליקמיה, בהשוואה להמשך טיפול בסולפונילאוריאה. במחקר הנוכחי, ההיארעות של היפוגליקמיה הייתה נמוכה יותר עם Gliclazide בהשוואה ליתר התכשירים ממשפחת סולפונילאוריאה , עם שיעור דומה לזה שתואר עם Sitagliptin . באופן כללי, שני משטרי הטיפול נסבלו היטב במהלך חודש הרמדאן.

*צום הרמדאן מתחיל השנה ב- 20 ליולי.

Int J Clin Pract

פרופ’ נעים שחאדה, מנהל מחלקת ילדים א’, מנהל המרפאה להשמנה וסוכרת ילדים ומתבגרים, ביה”ח לילדים מאיר, המרכז הרפואי רמב”ם, חיפה , התייחס לבקשתנו למימצאים:

אין ספק שצום הרמדאן שנמשך כ- 30 יום מהווה אתגר רפואי לחולי הסוכרת ולרופאיהם כאחד. בהתאם להנחיות הרפואיות אסור לחלק גדול מחולי הסוכרת לצום את הרמדאן, אך מעשית כ 79% מהמוסלמים חולי הסוכרת מסוג 2 צמים לפחות 15 יום מחודש הרמדאן, מה שגורם לעליה ניכרת בהיארעות  סיבוכי המחלה ובעיקר היפוגליקמיה קשה (יותר מפי 7.5 בהשוואה לתקופה לפני הצום) (1).

מחקר תצפיתי שנערך ב 5 מדינות שונות הראה היארעות של היפוגליקמיה אצל 14-26% מחולי סוכרת 2 המטופלים בתרופות דרך הפה, אשר הטיפול התרופתי שלהם כלל תרופות ממשפחת הסולפונילאוריה (2).

אין ספק שמחקר השוואתי זה (3) שהשתתפו בו 1,066 חולי סוכרת מסוג 2 , מראה יתרון עצום של המעבר מטיפול על ידי תרופות ממשפחת הסולפונילאוריה לטיפול ע”י תרופה ממשפחת מעכבי DPP4 (ג’נוביה). מעבר כזה מחד הינו יעיל מבחינת שמירה על ערכי סוכר מאוזנים ומאידך גורם להפחתה ניכרת בהיארעות התקפי היפוגליקמיה בזמן הצום, דבר המגביר את הבטיחות של הטיפול התרופתי אצל מיליוני חולי הסוכרת בתקופת צום הרמדאן.

Reference