במאמר חדש שפורסם בכתב העת Journal of Infectious Diseases מדווחים חוקרים על קשר בין זיהום בהליקובקטר פילורי בקיבה ובין עליה בערכי HbA1c במבוגרים.

החוקרים ערכו ניתוח חתך של הנתונים אודות כ-7,400 משתתפים שלקחו חלק בסקר NHANES III (National Health and Nutrition Examination Survey) בגילאי 18 ומעלה, וכ-6,000 משתתפים בסקר NHANES 1999-2000, בגילאי 3 ומעלה, עם נתונים זמינים אודות מצב הזיהום החיידקי בקיבה.

בשנת 1996, משתתפים ב-NHANES III בשלב 1 שהיו בגילאי 18 ומעלה עברו בדיקות לנוכחות נוגדנים כנגד הליקובקטר פילורי באמצעות שתי בדיקות: בדיקת ELISA לנוגדנים מסוג IgG כנגד הליקובקטר פילורי ובדיקת ELISA לנוגדני IgG מסוג cagA.

בהתאם לממצאי המחקר, המשתתפים במחקר סווגו לשלוש קבוצות משתתפים חיוביים להליקובקטר פילורי וחיוביים ל-cagA; משתתפים חיוביים להליקובקטר פילורי ושליליים ל-cagA; או משתתפים שליליים להליקובקטר פילורי ול-cagA.

בסקר NHANES 1999-2000 כולו, בקרב נבדקים חיוביים להליקובקטר פילורי ערכי HbA1c היו גבוהים יותר (P=0.02); ממצאים אלו נותרו על כנם כאשר החוקרים לא כללו את החולים עם סוכרת ידועה או מטופלים באינסולין (p=0.02). הקשר החיובי היה בולט יותר באלו בגילאי 18 ומעלה (p=0.01). לא נמצא קשר במשתתפים מתחת לגיל 18 שנים.

לאחר סיווג מבוגרים לפי קטגוריות BMI (מתחת ל-25 ק”ג למטר בריבוע או 25 ק”ג למטר בריבוע ומעלה), הקשר בין הליקובקטר פילורי ובין HbA1c נותר רק באלו עם ערכי BMI גבוהים. עליה בערכי HbA1c על-רקע זיהום בהליקובקטר פילורי הייתה גדולה יותר באלו עם ערכי BMI גבוהים (p<0.01).

בסקר NHANES III, הקשר בין ערכי HbA1c גבוהים יותר ובין נוכחות הליקובקטר פילורי זוהה רק במשתתפים ללא סוכרת (P<0.01). בדומה ל-NHANES 1999-2000, נמצא קשר בין נוכחות הליקובקטר פילורי ובין עליה בערכי HbA1c במשתתפים עם ערכי BMI גבוהים, שלא סבלו מסוכרת (p<0.01). בניגוד למחקר המוקדם, עם זאת, הקשר תואר גם בחולים עם ערכי BMI נמוכים, ללא סוכרת ברקע.

בסיכומו של דבר, נרשמה עליה פרוגרסיבית בערכי HbA1c כאשר החוקרים ערכו השוואה בין משתתפים שליליים להליקובקטר פילורי, משתתפים חיוביים להליקובקטר פילורי ושליליים ל-cagA ומשתתפים חיוביים להליקובקטר פילורי ו-cagA, בעיקר לאחר אי-הכללה של משתתפים עם סוכרת או אלו שטופלו באינסולין. נמצא קשר בין נוכחות cagA ובין רמות HbA1c כאשר לא נלקחו בחשבון משתתפים עם היסטוריה של סוכרת.

בסקר NHANES 1999-2000 נמצא קשר בין הליקובקטר פילורי ובין סוכרת (יחס סיכויים של 1.30). קשר זה היה משמעותי בחולים עם ערכי BMI גבוהים יותר (יחס סיכון של 1.43). לא זוהה הבדל בין ערכי BMI שונים (p=0.21).

בסקר NHANES III, לא נמצא קשר בין הליקובקטר פילורי ובין סוכרת באף אחת מקבוצות המחקר שסווגו על-פי ערכי BMI. לא נמצא קשר בין נוכחות cagA ובין סוכרת. לא נמצא קשר בין נוכחות הליקובקטר פילורי או cagA ובין טיפול נוכחי באינסולין באוכלוסיה כולה, או במשתתפים שסווגו לפי ערכי BMI, למרות שגודל המדגם להערכה זו היה קטן.

החוקרים חושדים כי הליקובקטר פילורי מביא לעליה בערכי HbA1c במבוגרים, בעיקר בשמנים, כאשר הזיהום החיידקי משפיע על רמות לפטין וגרלין, להם תפקיד במטבוליזם והמוסטאזיס של אנרגיה.

בנוסף, הליקובקטר פילורי גורם לדלקת בקיבה, הקשורה להתפתחות תסמונת מטבולית.

החוקרים מציינים כי לאור העובדה ששכיחות הליקובקטר פילורי מצויה בירידה, צפויה ירידה גם בשיעור מקרי סוכרת שניתן לייחס להליקובקטר פילורי . עם זאת, במטופלים מבוגרים ובעיקר בשמנים, ייתכן קשר משמעותי בין אי-סבילות לסוכר ובין הליקובקטר פילורי.

J Infect Dis. 2012:205:1195-1202

לידיעה במדסקייפ