בחולים עם עמידות נרחבת לאינסולין, עם סוכרת לא-מאוזנת, בעיקר אלו להם אין גישה לתכשירי אינסולין U-500, חלוקת המנה והזרקתה לשני אתרים סימטריים עשויה להביא לאיזון מטבולי טוב יותר ולשפר את שביעות הרצון של החולים. החוקרים הציגו את ממצאי המחקר במסגרת הכנס השנתי ה-47 מטעם ה-European Association for the Study of Diabetes.
לדברי החוקרים, התועלת במתן זריקה של מינונים גבוהים לשני אתרים שונים במקום אחד, הינה ככל הנראה תוצאה של ספיגה טובה יותר של האינסולין.
בחולים הנזקקים למינון אינסולין של למעלה מ-2 IU/kg , ייתכן ולא יהיה די בהעלאת המינון לאיזון טוב של רמות הסוכר בדם. בנוסף, לעיתים יש למלא מחדש את עטי האינסולין ולהזריק פעם שנייה בשל קיבולת מוגבלת.
החוקרים מפולין ערכו מחקר פרוספקטיבי אקראי של הזרקות אינסולין באתר אחד (15 חולים) ובשני אתרים (16 חולים). מדגם המחקר כלל 31 חולי סוכרת מסוג 2, בגיל ממוצע של 54.3 שנים, מדד מסת גוף ממוצע של 34.3 ק”ג למטר בריבוע, משך סוכרת ממוצע של 11 שנים ומינון אינסולין יומי של 248 IU. האיזון המטבולי של החולים היה ירוד, עם ערכי HbA1c מעל 8%, ללא גורם ידוע לעמידות לאינסולין.
החולים בקבוצה הראשונה קיבלו הוראה להזריק אינסולין לאתר אחד, עם העדפה להזרקה יחידה. לחולים בקבוצה השנייה ההוראה הייתה לפצל את המנה באופן שווה ולתת שתי זריקות בשני אתרים סימטריים מכל אחד מצידי הגוף. כל המשתתפים קיבלו את המינון המקסימאלי שנסבל של מטפורמין, כטיפול הפומי היחיד.
3, 6, 9 ו-12 חודשים לאחר ההקצאה האקראית, נערכו בדיקות להערכת רמות HbA1c, רמות שומנים בדם, הופעת היפוגליקמיה ושביעות רצון מהטיפול.
ירידה בערכי HbA1c נרשמה בשתי קבוצות הטיפול, אך ההבדל נראה רק לאחר שלושה חודשים. נרשמה עליה קלה לאחר תשעה חודשים, אך זו לא הייתה מובהקת סטטיסטית. ערכי HbA1c צנחו מ-10.3% בתחילת ה מחקר ל-9.1% לאחר שלושה חודשים (p<0.05) ו-8.6% לאחר תשעה חודשים (p<0.05) ועלו ל-8.8% לאחר 12 חודשים (p<0.05).
ערכי HbA1c נותרו יציבים וגבוהים בקבוצה הראשונה, והיו קרובים לערכי הבסיס (10%).
למרות שהחולים בקבוצת ההתערבות לא השיגו את יעדי HbA1c, החוקרים סבורים כי הירידה של 1.5% מתחילת המחקר ועד תום המחקר הינה בעלת חשיבות קלינית.
החוקרים מדווחים על מגמה לפי נדרש מינון אינסולין נמוך יותר בחולים שהזריקו אינסולין לשני אתרים, מתחילת המחקר ועד לאחר 12 חודשים; לא תועדה מגמה דומה בקבוצת החולים שהזריקו אינסולין לאתר יחיד. בקבוצת ההתערבות נרשמה גם ירידה בערכי טריגליצרידים בדם, שהייתה משמעותית לאחר 12 חודשים (p<0.01).
אמנם אירעו מספר אירועים מינוריים של היפוגליקמיה, אך לא תועדו אירועי היפוגליקמיה מג’ורית. משקל הגוף נותר יציב בשתי הקבוצות.
בקבוצת ההתערבות נרשמה עליה במדדי שביעות רצון המטופלים מ-52 בתחילת המחקר ל-72 לאחר 12 חודשים (בסולם של 0-100) (p<0.05). לא תועד שינוי מובהק בקרב החולים שהזריקו אינסולין באתר יחיד (55 לעומת 58).
החוקרים מסכמים וכותבים כי פיצול מינוני אינסולין והזרקת אינסולין לשני אתרים מובילים לאיזון מטבולי טוב יותר ועליה בשביעות הרצון של חולים עם עמידות נרחבת לאינסולין ואיזון ירוד של סוכרת מסוג 2.
European Association for the Study of Diabetes (EASD) 47th Annual Meeting
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!