ע”פ מאמר חדש שפורסם בכתב העת Diabetes Technology & Therapeutics עולה כי הדמיון באיזון רמות הסוכר בדם, שיעורי היפוגליקמיה נמוכים יותר, עם עליה מעטה יותר במשקל הגוף, לצד הנוחות והפשטות של הטיפול באינסולין בזאלי לעומת תערובת אינסולין, תומכים במתן אינסולין בזאלי, כתוסף קו ראשון לטיפול בחולים שנכשלו תחת טיפול בתרופות פומיות לסוכרת.

ברקע למאמר מסביר המחבר כי ממספר מחקרים גדולים, UKPDS בחולי סוכרת מסוג 2 ו-DCCT בחולי סוכרת מסוג 1, עלה כי התחלה מוקדמת של טיפול אינטנסיבי עדיפה למניעת סיבוכים מיקרו’ ומאקרו-וסקולריים ארוכי-טווח, תופעה המכונה “זיכרון מטבולי”. מהממצאים עולה כי בחולים עם מחלה מתקדמת יותר קיים סיכון גבוה יותר לסיבוכים קרדיווסקולאריים. למרות ממצאים אלו, לעיתים קרובות דוחים את התחלת הטיפול באינסולין בחולים עם סוכרת מסוג 2, לרוב עד לעלייה בערכי HbA1c מעבר ל-8.5%.

ממצאים של Riddle et al. אשר התפרסמו בכנס ADA 2010 ,  מראים כי רמות סוכר בזאליות לעומת הפוסט-פרנדיאליות הן הדומיננטיות בקביעת פרופיל האיזון הכללי, בכל רמות ה-A1C . כלומר, הוספת אינסולין בזאלי יכולה לשפר את האיזון בכל ערכי A1C   גם בחולים עם A1C  קרוב ל-7%.

ישנן מגבלות רבות למתן טיפול באינסולין, שמקורן הן ברמת המטופל והן ברמת המטפל, כאשר ההחלטה על התחלת טיפול מושפעת מנושאי עלות, סיכון להיפוגליקמיה, נוחות והסיכוי לעליה במשקל. בהקשר זה  כותב המאמר סוקר את פרופיל הפעילות של תכשירי האינסולין השונים בהתבסס על עבודות שנעשו בשיטת clamp . מעבודות אלו עולה כי לאינסולין לנטוס (Glargine) משך פעילות של למעלה מ-24 שעות בזריקה חד-יומית וחיקוי פעולה פיזיולוגית, בעוד שאינסולינים ארוכי טווח אחרים, כגון דטמיר ו-NPH ניתנים ב-1-2 זריקות ביום ומשך פעולה של 12-24 שעות ו-12-18 שעות בהתאמה.

לבחירת מועד התחלת הטיפול באינסולין וקביעת משטר הטיפול או סוג האינסולין בחולים עם סוכרת מסוג 2 חשיבות רבה, ויתרונות התאמת הטיפול באופן פרטני לכל חולה הוכחו היטב. עם זאת, כיום אין קונצנזוס באשר לדרך הפעולה הטובה ביותר.

אינסולין בזאלי הניתן פעם ביום ותערובת אינסולין הניתנת פעמיים ביום נפוצים בשימוש בעת התחלת טיפול באינסולין. מחקרים מעטים ערכו השוואה ישירה בין משטרי טיפול התחלתיים אלו בחולי סוכרת, למרות שמהממצאים הזמינים בנושא עולה כי איזון רמות הסוכר בדם די דומה עם אינסולין בזאלי, הניתן פעם ביום, ועם תערובת אינסולין, הניתנת פעמיים ביום. כמו כן, שיעורי היפוגליקמיה נמוכים יותר, העלייה במשקל קטנה יותר, והנוחות והפשטות עקב טיפול באינסולין בזאלי תומכים בשימוש בתכשיר זה כטיפול קו-ראשון בחולי סוכרת בהם הוחלט על התחלת טיפול באינסולין, בעקבות כשלון טיפול תרופתי כנגד סוכרת.

הכותב מציין כי משתנים דוגמת גיל, מדד מסת הגוף ורמות סוכר בדם לפני השינה או לאחר ארוחת-בוקר עשויים להשפיע על יעילות משטר הטיפול הנבחר, עובדה המספקת תמיכה נוספת להתאמת הטיפול בהתאם לדרישות כל מטופל.

המחבר מסכם וכותב כי לאור היתרונות של אינסולין בזאלי, זהו לדעתו קו הטיפול הראשון המומלץ לחולי סוכרת לאחר כשלון טיפול בתרופות פומיות לסוכרת. להערכתו, ללא תלות במשטר הטיפול הנבחר, התאמת משטר הטיפול באופן פרטני, עם ההפרעה המינימאלית לאורח החיים הנורמלי של החולה, תעודד את המעבר מטיפול פומי לאינסולין.

Frank Lavernia, M.D . DIABETES TECHNOLOGY & THERAPEUTICS Vol 13, Supplement 1, 2011