מחקר ישראלי שפורסם בימים אלה ב   NEJM , N Engl J Med 2011; 364:1315-1325 מראה שמדד מסת- הגוף (BMI ) כבר בגיל 17 מנבא סיכון למחלת לב בגילאי 30-40. עלייה משמעותית בסיכון למחלת לב הודגמה כבר במדד מסת גוף בגיל 17, של מעל 21 (ערך הנחשב כיום לתקין לחלוטין).  כל תוספת של יחידה במדד מסת הגוף הייתה כרוכה ב- 12% תוספת לסיכון למחלת לב. יתרה מזאת, נערים שכמבוגרים היו בעלי משקל גוף תקין היו עדיין בסיכון מוגבר אם מסת גופם הייתה גבוהה מ-21 כאשר הם היו נערים: מדד מסת הגוף בגיל 17 ובגיל 30 היוו כל אחד גורם סיכון נפרד מהשני בניבוי מחלת לב מוקדמת.
                                                                        
מפי מובילי המחקר – ד”ר אמיר תירוש: “אנו למדים מהמחקר שבעיית ההשמנה לפני גיל הבגרות על פי הקריטריונים הנהוגים כיום הינה רק קצה קרחון של עלייה בסיכון לתחלואה הנצפית לאחרונה בגילאי 30 ו-40, מאחר שהסיכון עולה כבר בטווח מדד מסת הגוף הנחשב תקין .                                                                                                                            
פרופ איריס שי: “לגבי מחלות לב, למרות שתהליך טרשת העורקים הוא ממושך, אנו יודעים היום ממחקרי התערבות תזונתיים כי שינוי אורח חיים אפילו ללא תוספת תרופות עשוי לא רק לעכב את תהליך הטרשת, אלא אפילו להשרות מידה מסוימת של נסיגה”.

ממצאים אלה מלמדים על החשיבות העצומה של מניעת השמנה כבר בגילאי הילדות בהשוואה לגישה הטיפולית הרווחת כיום, אשר עוסקת בעקר בטיפול במחלות ובגורמי הסיכון כאשר כבר קיימים.  המחקר מלמד על חשיבות התערבות בחלונות הזדמנות, שכן חלק מהנזק כפי שעולה מהמחקר נשאר גם אם המשקל משתנה בגיל הבוגר. חשוב עוד לציין כי גיל ההתבגרות הינו גיל בו הרגלי התזונה הנם בעלי מכלול השפעות עתידיות, אותם חשוב לקחת בחשבון, החל מחשיבות הבטחת  מיצוי הגדילה והשגת שיא מסת עצם, כל זאת בסביבה אובסוגנית הסוגדת לרזון. מחקר השוואתי מצא כי מתבגרי ישראל מובילים בצריכת משקאות ממותקים וממתקים מבין 35 מדינות. מחקר אחר בארה”ב מצא כי עיסוק בהרגלי תזונה בקרב ילדים ומתבגרים, אשר נובע מרצון לשמירת משקל, מגדיל סיכון להפרעות אכילה. מכאן שכדי לטפל בבעיית עודף המשקל וההשמנה בקרב הילדים והמתבגרים נדרשת גישה הלוקחת את מכלול ההשפעות בחשבון. שני אזכורים חשובים בנושא הנם :המודל של ההורה כסוכן השינוי למניעת וטיפול בהשמנה, אשר נמצא במחקרים יעיל יותר מאשר הטיפול בילדים עצמם (פרופ’ מוריה גולן). 

 בנוסף, במסמך עדכני של ה OECD : IMPROVING LIFESTYLES, TACKLING OBESITY העוסק בהבטים של עלות תועלת עולה כי השילוב רופא דיאטנית הנו מהאסטרטגיות בעלות עלות תועלת היעילים ביותר למניעת התחלואה הלא מדבקת (NCD )  http://www.oecd.org/officialdocuments/displaydocumentpdf/?cote=delsa/hea/wd/hwp(2009)6&doclanguage=en   ממכלול המידע הנ”ל עולה כי חשוב להתערב מוקדם ככל הניתן, רצוי בקרב הורים ורצוי עוד קדם הריון, כדי למנוע את התפתחות ההשמנה מחד ופגיעה בגדילה ובהרגלי אכילה בריאים מאידך.

יש חשיבות לאמץ חקיקה המתייחסת לסביבת המזון מחד, ומאידך לשלב הדרכה תזונתית מקצועית בחלונות הזדמנויות (כזו המתייחסת למכלול המשמעויות, הסיכונים והשלכות חיוביות ארוכות טוח)  בחלונות טרום הריון, הריון ( לאור הצטברות מחקרים המלמדים על השפעת השמנת האם בהריון על הסיכון של ילדיה להיות עם עודף משקל ותחלואה קשורה) ,מחלקות יולדות, טיפות חלב, גנים ובתי ספר.