Diabetes

טיפול בסטטינים משפר את התגובה הוירולוגית הממושכת בחולי סוכרת עם זיהום כרוני בנגיף HCV (מתוך GASTROENTEROLOGY)

ממחקר חדש עולה כי טיפול בסטטינים מלווה בשיפור שיעורי התגובה הוירולוגית הממושכת בחולי סוכרת ובחולים לא-סוכרתיים, תחת טיפול אנטי-ויראלי משולב. בחולי סוכרת המטופלים באינסולין שיעורי התגובה הוירולוגית הממושכת היו נמוכים יותר בהשוואה לאלו שאינם מטופלים באינסולין.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי בחולים עם זיהום כרוני בנגיף HCV (Hepatitis C Virus) הסיכון להתפתחות סוכרת מסוג 2 גבוה פי 2-3, וכך הסיכוי לתגובה וירולוגית ממושכת נמוכים יותר. במטרה לזהות הבדלים בגורמים המנבאים תגובה וירולוגית ממושכת בחולים סוכרתיים ולא-סוכרתיים, תחת טיפול אנטי-ויראלי משולב, החוקרים ערכו ניתוח רטרוספקטיבי.

החוקרים ניתחו את הנתונים ממאגר Veterans Affairs Medical SAS Datasets & Decision Support System אודות כל החולים הסוכרתיים (1704 חולים) והלא-סוכרתיים (6589 חולים).

מתוצאות המחקר עולה כי שיעורי תגובה וירולוגית ממושכת היו נמוכים יותר בחולים סוכרתיים, בהשוואה לחולים לא-סוכרתיים (21% לעומת 27%, בהתאמה, p<0.001). בחולים סוכרתיים תועדה שכיחות גבוהה יותר של צברי גורמים מנבאים שליליים לתגובה וירולוגית ממושכת.

מניתוח רב-משתנים להערכת תגובה וירולוגית ממושכת בחולי סוכרת, עולה כי הגרמים החיוביים כללו את רמת HDL (OR = 1.45,  p=0.0129), טיפול בסטטינים (OR = 1.52,  p=0.0124) ועומס נגיפי בסיסי נמוך יותר (OR = 2.31,  p<0.001), בעוד שטיפול באינסולין (OR = 0.7,  p=0.0278) היה גורם מנבא שלילי.

בקרב חולים סוכרתיים שטופלו בסטטינים העומס הנגיפי טרם הטיפול היה גבוה יותר, אך עם תגובה וירולוגית מוקדמת טובה יותר. החוקרים זיהו קשר מדורג הפוך בין ריכוז HbA1c ושיעורי תגובה וירולוגית ממושכת (p=0.0482). הקשר היה משמעותי בקרב מטופלים באינסולין (p=0.0154) ולא-משמעותי בחולים שטופלו במטפורמין (p=0.5853).

החוקרים מסכמים וכותבים כי הטיפול בסטטינים לווה בשיפור שיעורי התגובה הוירולוגית הממושכת בחולים סוכרתיים ולא-סוכרתיים, תחת טיפול אנטי-ויראלי משולב. בחולים סוכרתיים שטופלו באינסולין שיעורי התגובה הוירולוגית הממושכת היו נמוכים יותר, בהשוואה לאלו שלא טופלו באינסולין. החוקרים מציינים כי תועד קשר בין איזון ירוד של סוכרת ובין שיעורים נמוכים יותר של תגובה וירולוגית ממושכת.

GASTROENTEROLOGY 2011;140:144152

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה