מתוצאות מחקר חדש עולה כי חולי סוכרת מסוג 2 ברחבי העולם, מעדיפים טיפול תרופתי פומי, בעל פרופיל דומה ל-Sitagliptin (ג’נוביה), בהשוואה לטיפול בזריקות עם פרופיל דומה ל-Liraglutide.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי שכיחות סוכרת מסוג 2 ממשיכה לעלות ברחבי העולם. לפי ההערכות, שכיחות סוכרת עומדת כיום על 8.5% באירופה ו-11.7% בצפון אמריקה, וצפויה להגיע עד ל-10.0% ו-13.6%, בהתאמה, עד לשנת 2030. למרות שאנאלוגים של GLP-1 ומעכבי DPP-4 הן תרופות יעילות, קיים הבדל בין תכשירים אלו, כולל אופן מתן הטיפול (זריקות לעומת טיפול פומי). במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לבחון את העדפות המטופלים וגורמים המנבאים את העדפותיהם, מבין שני פרופילים שונים לטיפול, אחד הדומה לאנאלוג ל-GLP-1 (Liraglutide) ואחר הדומה לפרופיל מעכב DPP-4 (Sitagliptin).
החוקרים אספו נתונים מסקר אינטרנטי בשני גלים (גל ראשון עם 2402 משיבים וגלי שני עם 1340 משיבים) מארה”ב ואירופה. לחולים הוצגו שני פרופילים היפותטיים לטיפול מבחינת צורת מתן, יעילות בהורדת רמות סוכר ותופעות לוואי (תרופה א’ ותרופה ב’, הדומות ל-Sitagliptin ו-Liraglutide, בהתאמה) והתבקשו להביע את העדפתם.
מרבית המשתתפים בגל הראשון ובגל השני דיווחו כי בסה”כ הם יעדיפו תרופה בעלת פרופיל דומה ל-Sitagliptin (81.9% לעומת 84.4%, בהתאמה) על-פני תרופה בעלת פרופיל דומה ל-Liraglutide (18.1% ו-15.6%, בהתאמה), ולמעלה מ-80% מהמשיבים דיווחו כי הם יוכלו להקפיד על טיפול בתרופה בעלת פרופיל דומה ל-Sitagliptin כפי שיוסבר להם ע”י הרופא המטפל, לפרק זמן ארוך יותר. הסבירות להעדפת טיפול בעל פרופיל דומה ל-Sitagliptin גדלה משמעותית עם הגיל (יחס סיכויים של 1.02) והחשיבות שניתנה לאופן מתן הטיפול (יחס סיכויים של 1.32) גדלה (p<0.05). למרות שמרבית החולים בכל הקבוצות העדיפו טיפול בעל פרופיל דומה ל-Sitagliptin, שיעור נמוך יותר של חולים בעלי השמנת-יתר, עם עליה במשקל, רמות A1c מעל היעד, ואלו שהקפידו על פעילות גופנית, העדיפו פרופיל דומה ל-Sitagliptin, בהשוואה לחולים שאינם שמנים (77.0% לעומת 87.9%), ללא עליה במשקל (77.8% לעומת 86.7%), עם ערכי A1c ברמת היעד או מתחת לכך, ושלא הקפידו על פעילות גופנית (81.6% לעומת 86.4%), בהתאמה (p<0.05).
לאור הירידה במשקל ואיזון רמות הסוכר בדם עם טיפול בעל פרופיל דומה ל-Liraglutide, החוקרים לא הופתעו כי חלק קטן מהחולים עם השמנת-יתר, ועם עליה במשקל בשנה האחרונה,ה עם ערכי A1c מעל ליעד המומלץ, או שניסו להקפיד על תכנית פעילות גופנית העדיפו את הפרופיל הדומה ל-Sitagliptin, בהשוואה לאלו ללא השמנת-יתר, ללא עליה במשקל בשנה האחרונה, עם ערכי A1c סביב היעד או מתחת לו, או שלא ניסו להקפיד על תכנית אימונים. למרות שגורמים אלו הגדילו משמעותית את מספר החולים שהעדיפו טיפול בעל פרופיל דומה ל-Liraglutide, מרבית החולים עדיין העדיפו את הטיפול בעל פרופיל הדומה ל-Sitagliptin בתת-קבוצות אלו. מנגד, שיעור גדול יותר של חולים שהיו מבוגרים יותר ושמו דגש רב יותר על אופן מתן הטיפול העדיפו טיפול בעל פרופיל דומה ל-Sitagliptin בהשוואה לחולים צעירים יותר בעיניהם לאופן מתן הטיפול הייתה חשיבות פחותה יותר. החוקרים מציינים כי מרבית החולים שהעדיפו פרופיל טיפול הדומה ל-Sitagliptin דירגו את אופן מתן הטיפול כגורם החשוב ביותר. בדומה, מרבית החולים שהעדיפו טיפול בעל פרופיל דומה ל-Liraglutide דירגו את יעילות איזון רמות הסוכר בדם וירידה במשקל כגורמים החשובים ביותר.
לסיכום, חולים מעדיפים טיפול בעל פרופיל הדומה לזה של Sitagliptin, בהשוואה לטיפול בעל פרופיל דומה ל-Liraglutide. הממצאים מבוססים בעיקרם על חולי סוכרת מסוג 2 מאירופה וארה”ב. מאחר שחולים דיווחו כי הם יוכלו להקפיד על נטילת הטיפול בתרופה בעלת פרופיל דומה ל-Sitagliptin לפרק זמן ממושך יותר, דרושים מחקרים נוספים במטרה להעריך את ההשפעה של העדפות אלו על ההיענות לטיפול ותוצאות הטיפול.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!