Diabetes

האם תיאזולידינדיונים עלולים להגביר את הסיכון לשברים בנשים סוכרתיות לאחר גיל המעבר? (מתוך Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism)

מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון יולי של ירחון Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism עולה כי השימוש בתכשירים מסוימים מקבוצת ה-Thiazolidinediones (TZDs) קשור בסיכון מוגבר לשברים בנשים סוכרתיות לאחר גיל המעבר וכן בתת קבוצה של גברים הנוטלים תכשירים אלו במקביל למשתני לולאה.

החוקרים מסבירים כי התכשירים מקבוצת ה-TZDs, ובהם Rosiglitazone ו-Pioglitazone, נקשרו לסיכון מוגבר לשברים בשנים שלאחר גיל המעבר. לדבריהם, הן ניסויים In-vitro והן In-vivo הציעו כי ה-TZD גורמים להפעלת הרצפטור Peroxisome proliferator-activated receptor-gamma ובכך יתכן ומורידים את ייצור העצם. עם זאת, הם מציינים כי מחקרים קודמים בתחום היו מוגבלים לחולים אשר אובחנו לאחרונה עם סוכרת מסוג 2, פסלו מהשתתפות חולים הנוטלים תכשירים אנטי-היפרגליקמיים אחרים וקורטיקוסטרואידים, או שלא התייחסו לגזע או למוצא האתני בקריטריוני התאמת המקרה והביקורת.

באמצעות נתונים ממחקר ה-Translating Research into Action for Diabetes (TRIAD), מחקר תצפיתי פרוספקטיבי רב-מרכזי וגדול של טיפול בסוכרת, ערכו החוקרים כעת ניתוח מסוג מקרה-ביקורת על מנת להעריך את החשיפה לתרופות וגורמים אחרים הקשורים בשברים בקרב חולים עם סוכרת מסוג 2. נתונים אדמיניסטרטיביים מתוכניות ביטוח רפואי אפשרו לחוקרים לאתר 786 חולים עם שברים, אשר לכל אחד מהם הותאמו עד ארבעה נבדקים כקבוצת ביקורת ללא סיפור של שבר. התאמה זו בוצעה על בסיס מספר מאפיינים דמוגרפיים ואחרים בסיסיים ובהם תוכנית הביטוח הרפואי, גיל (תאריך הלידה תוך חמש שנים), מין, גזע או מוצא אתני ומדד מסת הגוף (BMI).

החוקרים העריכו את הסיכויים לחשיפה לגורמי סיכון אפשריים לשברים, כגון תרופות, ניידות מוגבלת על פי דיווח עצמי ואמפוטציות בגפיים התחתונות בקרב נשים לפני ולאחר גיל המעבר ובקרב גברים.

החוקרים מצאו כי נשים בגילאי 50 שנים לפחות אשר עברו שברים הראו סיכויי מוגבר משמעותית לחשיפה ל-TZDs, גלוקוקוטיקואידים, משתני לולאה וניידות מוגבלת על פי דיווח עצמי. בגברים, נמצא כי השברים היו קשורים בחשיפה הן למשתני לולאה והן ל-TZDs גם יחד, לגלוקוקורטיקואידים ולאינסולין, וכן לניידות מוגבלת ואמפוטציות בגפיים התחתונות.

לדברי החוקרים, נשים שלאחר גיל המעבר הנוטלות TZDs ותת-קבוצה של גברים הנוטלים משתני לולאה ו-TZDs גם יחד מצויים היו בסיכון מוגבר לשברים בעצמות. באלו הראשונות, הם טוענים, הסיכון היה קשור במינון גבוה יותר של תכשיר ה-TZD. בנוסף, לא נצפו הבדלים בין התכשירים Rosiglitazone ו-Pioglitazone.

בין מגבלות המחקר הנוכחי מזכירים החוקרים את הסתמכותם על מרשמי בית המרקחת, את העובדה כי נכלל מספר קטן בלבד של נשים מתחת לגיל 50 שנים, את היעדר היכולת שלהם במחקר זה לבחון מידע רדיוגרפי על מנת לאמת את אבחנות השברים בעצמות ואת השימוש במקורות מידע אדמיניסטרטיביים (תוכניות ביטוח רפואי).

החוקרים מסכמים כי יש צורך במחקרים קליניים פרוספקטיביים בהקצאה אקראית, ובייחוד בכאלו ארוכי טווח, על מנת להדגים בצורה ברורה נזק קל עד בינוני הכרוך בשימוש בתרופות.

מעוניין/ת לקיים דיון/לשאול בהקשר לסוכרת? בביה”ס לסוכרת תוכלו להכנס לפורום הדיונים ולברר סוגיות אקטואליות צוות המומחים של ביה”ס בראשותו של פרופ’ איתמר רז ישמחו לקיים עמכם דיון.

J Clin Endocrinol Metab. 2010

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה