מאת ד”ר בן פודה שקד

במחקר חדש אשר הוצג בכנס השנתי ה-70 של ה-American Diabetes Association (ADA) מתארים החוקרים את יעילותה של שיטה חדשה לפיה יכולים ילדים הסובלים מסוכרת מסוג 1 לחשב את מינון האינסולין שלהם לפני הארוחה על פי צריכת הפחמימות, השומן והחלבון ולא על בסיס צריכת הפחמימות לבדה. לדבריהם, חישוב מינון האינסולין הנדרש בהתאם לשיטה זו עשויה לצמצם את ההיארעות של היפרגליקמיה פוסט-פרנדיאלית לאחר ארוחות עתירות שומן וחלבון.

החוקרים מסבירים כי רבים מדווחים על רמות גבוהות מאוד של גלוקוז לאחר ארוחה העשירה לא רק בפחמימות כי אם גם בשומן וחלבון. עלייה זו ברמות הגלוקוז מתרחשת לדבריהם כשלוש עד ארבע שעות לאחר הארוחה והינה קשה לתיקון.

במטרה למצוא דרך טובה יותר עבור בני נוער ומתבגרים לתיקון מינוני האינסולין באופן שיאפשר להם ליהנות בצורה בטוחה יותר מארוחות כגון פיצה, לזניה וגלידה, פיתחו החוקרים את הנוסחה החדשה ולאחר מכן בחנו אותה בקרב 42 חולים בגילאי 6 עד 20 שנים עם סוכרת מסוג 1 הסובלים מהמחלה במשך שנה אחת לפחות ואשר מצויים על טיפול משאבת אינסולין למשך שלושה חודשים לכל הפחות.

הארוחה שניתנה במסגרת המחקר כללה ארוחה סטנדרטית של פיצה עם פרוסות נקניק, המכילה 50% פחמימות, 34% שומן ו-16% חלבון. הארוחה ניתנה בשעות הצהריים במהלך ארבעה ימים נפרדים עם בולוס אינסולין רגיל או דו-גלי על פי חישוב פחמימות (CARB) או פחמימות, שומן וחלבון (Carbohydrate, fat and protein, CFP) בסדר אקראי.

בחישוב ה-CARB, מינון האינסולין חושבה בהתבסס על תכולת הפחמימות של הארוחה בלבד, בעוד שבחישוב ה-CFP, חושב מינון אינסולין נוסף עבור תכולת השומן והחלבון.

החוקרים מוסיפים כי בבולוס הדו-גלי, 30% מהאינסולין ניתן במהלך תקופה קבועה מראש של שעתיים בקבוצת ה-CARB או תקופה ממושכת יותר של 3-6 שעות (בתלות באינסולין הנוסף) בקבוצת ה-CFP. נעשה שימוש במשאבות אינסולין המכילות חיישן לשם ניטור מתמשך של רמות הגלוקוז במהלך שש השעות שלאחר הארוחה.

החוקרים מדווחים כי בחישוב ה-CFP, נמצא כי האזור תחת העקומה (AUC) של רמת הגלוקוז הממוצעת בשש השעות שלאחר הארוחה היה 805±261 mg/dL ורמת הגלוקוז הממוצעת (Average glucose, AV) הייתה 137.8±46.2 mg/dL. עם חישוב ה-CARB, עמד ה-AUC הממוצע על 926±285 mg/dL וה-AV על 160.5±51.9 mg/dL. שני מדדים אלו היו נמוכים משמעותית כשנעשה שימוש בחישוב ה-CFP, הם מסבירים, עם ערך p של מתחת ל-0.001 עבור שניהם.

עם זאת, אירועים רבים משמעותית של היפוגליקמיה (המוגדרת כרמת גלוקוז של מתחת ל-70 mg/d) נרשמו כאשר מינון האינסולין נקבע על פי חישוב ה-CFP בהשוואה לחישוב ה-CARB (35.7% לעומת 9.5%; p<0.001), אם כי לא נצפו אירועי היפוגליקמיה קשים לדברי החוקרים. הם מייחסים ממצא זה לכך שלא חל שינוי בקצב הבזלי המקורי של הילדים במסגרת המחקר.

החוקרים מוסיפים כי הילדים שנכללו במחקר למדו בקלות יחסית את חישוב ה-CFP שהינו מורכב יותר.

מומחה מתחום הסוכרת אשר נתבקש להגיב לפרסום הדברים טוען כי אופן מתן האינסולין לפני הארוחות הינו נושא חשוב מאוד בטיפול בילדים חולי סוכרת. לדבריו, יש צורך במידע נוסף אודות האופן המיטבי בו יש ללמד ולהדריך את המטופלים לתת בולוסים של אינסולין לקראת הארוחות. המחקר הנוכחי תורם לטענתו להבנה של מה שמתרחש בעקבות צריכת מנות שכיחות כגון פיצה בילדים.

המומחה הביע את חששו מהממצא לפיו נצפתה עלייה בהיארעות מקרי ההיפוגליקמיה תוך שימוש בשיטה זו. בנוסף, ציין כי שיטת החישוב של מינון האינסולין לקראת ארוחה על פי CFP עלולה להיות מורכבת מדי. אף על פי כן, טוען המומחה כי יש במחקר זה משום צעד בכיוון הנכון.

מתוך הכנס השנתי ה-70 של ה-American Diabetes Association (ADA) שנערך באורלנדו, פלורידה, בחודש יוני 2010.

מעוניין/ת לקיים דיון/לשאול בהקשר לסוכרת? בביה”ס לסוכרת תוכלו להכנס לפורום הדיונים ולברר סוגיות אקטואליות צוות המומחים של ביה”ס בראשותו של פרופ’ איתמר רז ישמחו לקיים עמכם דיון.

לידיעה במדסקייפ