מתוצאות מחקר חדש שפורסם ב-Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism עולה כי שילוב Pioglitazone עם אינסולין מביא לאיזון טוב יותר של רמות הסוכר בדם, לצד יתרונות אחרים נוספים, בחולי סוכרת מסוג 2.
לדברי החוקרים, עם שילוב Pioglitazone עם אינסולין, האיזון הגליקמי היה טוב יותר עם ירידה במינוני אינסולין, ומשטר קל יותר לטיפול להפחתת רמות הסוכר בדם. בקבוצת הפלסבו, הוגבר משטר הטיפול באינסולין, עם העלאת מינוני אינסולין.
1760 החולים שלקחו חלק במחקר היוו תת-קבוצה של חולים ממדגם PROactive. היעד העיקרי של המחקר המקורי היה להשוות את ההשפעות של טיפול ארוך-טווח ב- Pioglitazone לעומת פלסבו, מבחינת האירועים הקרדיווסקולאריים ב-5328 חולי סוכרת מסוג 2, עם היסטוריה של מחלת כלי דם.
בניתוח הממצאים הנוכחי, החוקרים התמקדו בנתונים אודות חולים שכבר נטלו אינסולין כאשר נכנסו למדגם PROactive. ביחד עם הטיפולים הנוכחיים להפחתת רמות סוכר, 864 מהחולים הללו נטלו Pioglitazone ו-896 נטלו פלסבו.
ממעקב במשך קרוב לשלוש שנים, בממוצע, עולה ירידה מהירה וממושכת במינוני אינסולין בעקבות טיפול ב- Pioglitazone ועליה פרוגרסיבית עם פלסבו.
לדוגמא, בקרב חולים שנזקקו לשתי זריקות יומיות בתחילת המחקר, המינון הממוצע של אינסולין השתנה במהלך המחקר מ-48.2 יחידות ל-41.6 יחידות ביום עם Pioglitazone, ומ-47.4 יחידות ל-53.2 יחידות ביום עם פלסבו. החוקרים זיהו דפוס דומה בחולים שנזקקו לשלוש זריקות, או יותר, בכל יום: ירידה מ-64.9 יחידות ל-54.4 יחידות ביום עם Pioglitazone, לעומת עליה מ-66.9 יחידות ל-72.6 יחידות ביום עם פלסבו.
עד לתום המחקר, המינון הממוצע של אינסולין עמד על 42 יחידות בכל יום, עם Pioglitazone, לעומת 55 יחידות ביום עם פלסבו (p<0.0001). 9% מהמטופלים ב- Pioglitazone ו-2% מהמטופלים בפלסבו יכלו להפסיק כליל את הטיפול באינסולין.
שיעור המטופלים ב- Pioglitazone שנזקקו לזריקות אינסולין מרובות, או תרופות פומיות בתום המחקר, היה נמוך יותר, ובקבוצה זו תועדה ירידה גדולה יותר, באופן מובהק, בערכי HbA1c (0.93% לעומת 0.45%, p<0.0001). עם זאת, בהתאם לירידה ברמות HbA1c, חלה עלייה במשקל הגוף. בקבוצת המטופלים ב- Pioglitazone חלה עלייה ממוצעת של 4.2 ק”ג במהלך המחקר עד לביקור האחרון, זאת בהשוואה לירידה של 0.1 ק”ג בקבוצת הפלסבו. עיקר העלייה במשקל אירע במהלך השנה הראשונה.
שיעור יעד הסיום העיקרי של המחקר אירועים קרדיווסקולאריים או תמותה והיעד המשני (מדד משולב של תמותה, אוטם לבבי לא-פטאלי ושבץ), לא היו שונים באופן מובהק בין הקבוצות.
שיעורי אי-ספיקת לב, בצקות, היפוגליקמיה, היו גבוהים יותר עם Pioglitazone, אך ללא הבדל מובהק בין הקבוצות בשיעור האירועים החמורים.
החוקרים כותבים כי בחולים בעלי העמידות הרבה ביותר לאינסולין (שהוגדרו כחולים בעלי סוכרת מסוג 2 עם איזון ירוד למרות מינוני אינסולין גבוהים) תועדה הירידה הגדולה ביותר ברמות HbA1c בעקבות הוספת Pioglitazone לאינסולין.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בקרב חולים שטופלו באינסולין במדגם PROactive, הוספת Pioglitazone הובילה למשטר טיפול פשוט יותר באינסולין, עם מינונים נמוכים יותר של אינסולין ואיזון גליקמי טוב יותר במשך הזמן, לצד פרופיל בטיחות ופרופיל קרדיווסקולארי דומה לזה שבכלל מדגם המחקר.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!