מאת ד”ר נגה ליפשיץ
מתוצאות מחקר שפורסם בגיליון דצמבר 2009 של ה- Archives of Ophthalmology, עולה כי הזרקה לזגוגית של Triamcinolone הובילה להאטת ההתקדמות של רטינופתיה סוכרתית. עם זאת, לאור הסיכון המוגבר לקטרקט וגלאוקומה לאחר מתן תוך זגוגיתי של קורטיקוסטרואידים, כותבים החוקרים כי בשלב זה הם אינם ממליצים על הטיפול רק למטרה זו.
לדברי החוקרים, בעבודות קודמות נמצא כי קורטיקוסטרואידים עשויים להוביל לירידה בייצור vascular endothelial growth factor, ולהפחית את הפגיעה במחסום הדם-רשתית, ועל כן יש היגיון בבסיס המתן של Triamcinolone במטרה לצמצם את הסיכון להתקדמות של רטינופתיה סוכרתית.
מטרת המחקר הייתה להשוות בין הזרקת Triamcinolone לזגוגית ובין טיפול לייזר מסוג פוטוקואגולציה פוקאלית/רשת (Focal/grid photocoagulation). המחקר נערך בשנים 2004-2006, וכלל 840 עיניים מ-693 משתתפים הסובלים מבצקת מקולרית. החוקרים חילקו את המשתתפים באקראי לקבלת טיפול לייזר (n=330), הזרקה לזגוגית של Triamcinolone במינון 1 מ”ג (n=256), או הזרקה לזגוגית של Triamcinolone במינון 4 מ”ג (n=254). המשתתפים עברו צילומי רשתית בעת ההצטרפות, ולאחר 1, 2 ו-3 שנים. יעד המחקר העיקרי היה התקדמות לרטינופתיה סוכרתית פרוליפרטיבית או החמרה של 2 דרגות בצילומי הרשתית, יחד עם צורך בטיפול לייזר או הופעה של דימום זגוגיתי בעיניים נוספות.
מתוצאות המחקר עולה כי הסיכוי המצטבר להתקדמות הרטינופתיה בקבוצת הלייזר היה 31% לאחר שנתיים, לעומת 29% בקבוצת ה-Triamcinolone במינון 1 מ”ג (p=0.64) ו-21% בקבוצת ה-4 מ”ג (p=0.005). החוקרים מדווחים כי ההבדלים הללו נשמרו גם לאחר 3 שנים, ומדגישים כי רוב העיניים בקבוצות ה-Triamcinolone לא קיבלו זריקה בכל 4 חודשים במהלך השנה השנייה, ופחות ממחציתן קיבלו זריקה בשנה השלישית.
בין מגבלות המחקר ניתן לציין כי הסמיות במחקר לא הייתה מלאה והחוקרים היו מודעים להקצאה האקראית, וכן כי למשתתפים בקבוצת ה-4 מ”ג היה סיכוי גבוה יותר לפתח קטרקט, שעלול להפריע לזיהוי רטינופתיה סוכרתית פרוליפרטיבית.
לאור התוצאות כותבים החוקרים כי הזרקת Triamcinolone במינון 4 מ”ג לזגוגית הובילה לצמצום הסיכון להתקדמות הרטינופתיה. הם מציינים כי תופעות הלוואי של Triamcinolone כוללות יצירת קטרקט וגלאוקומה ומדגישים כי מדובר במחקר ניסיוני, ועל כן בשלב זה לא ניתן להמליץ על טיפול זה רק על מנת לצמצם את הסיכון להתקדמות של רטינופתיה פרוליפרטיבית, או להחמרת דרגת הרטינופתיה. הם מסבירים כי היות ופוטוקואגולציה בלייזר הינה טיפול יעיל ובטוח הנמצא בשימוש שגרתי, נדרשת בטיחות יחסית מכל טיפול חדש המיועד למטרה זו, וממליצים לערוך מחקרים נוספים בתחום.
במאמר מערכת שפורסם בתגובה, נכתב כי הזרקת קורטיקוסטרואידים לזגוגית כרוכה בשיעור סיבוכים גבוה יחסית. הכותב מציין כי יש להקפיד על בדיקות קליניות חוזרות ואיזון הדוק של רמות הסוכר בדם, ובמידת הצורך לשקול טיפול בלייזר או vitrectomy, ומסכים עם החוקרים כי בשלב זה אין להמליץ על הזרקת קורטיקוסטרואידים לזגוגית על מנת להאט את התקדמות הרטינופתיה.
Arch Ophthalmol. 2009;127(12):1566-1571.
Arch Ophthalmol. 2009;127(12):1672-1673.
הערת מערכת:
עוד בנושא תוכלו לקרוא בידיעה שפורסמה ב-e-Med לפני מספר חודשים.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!