לסקירה ספרותית של האפקטים הבריאותיים של צריכת דגים או שמן דגים בתזונה יש מסר מרגיע עבור אוהבי מאכלי ים, עבור כל מי שאוכל דגים בשל סיבות בריאותיות ואולי עבור כולם. רמות של כספית וחומרים מזהמים אחרים בדגים הנמכרים בצורה מסחרית נמוכים ופוטנציאל הסיכונים שלהם מתגמד אל מול יתרונות של ירידות אפשריות בתמותה קרדיווסקולרית, כך עולה ממחקר חדש, שפורסם במהדורת אוקטובר של JAMA.

המסר העיקרי הוא שכל אחד צריך לאכול מנה או שתיים של דגים או מאכלי ים כל שבוע כדי לשמור על הבריאות.

על פי המחקר, צריכה קבועה מעטה של EPA (eicosapentaenoic acid) ו-DHA                  (docosahexaenoic acid) ו-2 שרשרות ארוכות של n-3 PUFAs (polyunsaturated fatty acids) קשורה עם ירידה של 36% בתמותה ממחלה קרדיווסקולרית (P < .001) וירידה של 17% בתמותה הכללית (P = .046). בנוסף, n-3 PUFAs חשובות בהתפתחות מוקדמת של המוח.

הסיכונים הפוטנציאלים של צריכת דגים צריכים להילקח בחשבון בהקשר של יתרונות פוטנציאלים. הימנעות מצריכה מועטה של דגים בשל בלבול בנוגע לסיכונים וליתרונות, יכולה לגרום לאלפי מקרי מוות נוספים של CHD (מחלת לב קורונרית) כל שנה ולהתפתחות נוירולוגית תת אופטימאלית בילדים.

יתרונות פוטנציאלים אלה עצומים בהשוואה לסיכונים הבריאותיים הנמוכים בשכיחותם, אך מאוד מפורסמים, הקשורים עם methylmercury, dioxins ו-PBC (polychlorinated biphenyls), שנמצאו בחלק מסוגי הדגים. העדות מצביעה על פוטנציאל לחסרים נוירו-התפתחותיים בשל חשיפה מוקדמת ל- methylmercury, אך הסיכון עשוי לרדת עם הגבלה של צריכת דגים המכילים ריכוזים גבוהים של החומר.

כמו כן, הסיכון לסרטן עקב צריכת dioxins ו-PBC הנמצאים בדגים הוא זניח, בעיקר כאשר מעמידים את הסיכון מול היתרון של הגנה קרדיווסקולרית. במונחים סטטיסטיים העדות ליתרון קרדיווסקולרי חזק יותר מהסיכון לסרטן. עבור יתרונות, מדברים על מחקרים רנדומאליים ומחקרים פרוספקטיביים בבני אדם, עבור חסרונות, בעצם מדובר בסיכונים תיאורטיים המבוססים בעיקר על מחקרים בבעלי חיים ומספר קטן של מחקרים מוגבלים בבני אדם בריכוזים גבוהים יותר.

לדעת החוקרים יש לשים את הדברים בפרופורציה. יש שטח המקבל כמות עצומה של מחלוקת ומסרים מגוונים המגיעים לציבור הרחב. מסקנות המחקר עקביות עם מה, שאנשים רבים סיכמו והוא שהיתרונות של צריכת דגים עולים על הסיכונים.

יתרונות וסיכונים של צריכם דגים בנשים

המלצת המחקר, שרוב האנשים יכולים להרוויח משתי מנות דגים כל שבוע, מכוונת לא רק לאוכלוסייה הכללית ולאלה עם גורמי סיכון קרדיווסקולרים, אך גם לנשים העשויות להיכנס להיריון או לנשים מניקות, אך ההמלצה היא להימנע מסוגים מסוימים של דגים, אשר יש להם רמות גבוהות יותר של חומרים מזהמים.

לדברי החוקרים, זה חשוב, שנשים בגיל הפוריות ונשים מניקות לא ידאגו כל כך בגלל כספית, שרמתו גבוהה רק בארבעה דגים, שהן לא אמורות לאכול. בכל מקרה, אין צורך שהן ידאגו כל כך עד כדי כך שיורידו את צריכת הדגים הכללית שלהן.

המחקר ממליץ, שנשים אלה ימנעו מדגים כגון כריש, דג חרב, בס מוזהב ומקרל, ושיגבילו צריכה של טונוס גדול (albacore tuna) ל-6 oz פר שבוע על מנת להגביל את החשיפה ל- methylmercury. אך יש להגדיש את החשיבות של צריכה מספקת הכוללת צריכה שבועית של 12 oz של דגים אחרים על מנת לספק כמויות הגיוניות של DHA ולהימנע מירידות נוספות בצריכה, שכבר עתה נמוכה, של דגים ומאכלי ים בקרב נשים.

עבור אנשים עם CHD, המחקר מצביע על כך כי המטרה הנוכחית של 1000 mg פר יום של EPA ו-DHA עשויה להיות גבוהה ממה שצריך בפועל. הניתוח מצביע על כך, שמנות נמוכות יותר יכולות להיות מספיקות, אך בהינתן הסיכון הגבוה של אוכלוסייה זו, וכי רוב המידע מגיע ממחקרים של מניעה ראשונית, צריכה של 500 עד 1000 mg פר יום נראית הגיונית.

עבור האוכלוסייה הכללית, צריכה שבועית של 1500 עד 2000 mg של EPA ן-DHA היא הגיונית ויכולה להיות מושגת על ידי מנת יחידה של 6 oz פר שבוע של סלמון או דג דומה לו, או על ידי צריכה תדירה יותר של מנות קטנות יותר מבחינת התכולה שלהן של n-3 PUFA.

ניתוח המידע

על מנת להגיע למספרים אלה, החוקרים ניתחו מחקרים, שהעריכו סיכון למחלה קרדיווסקולרית, אירועים נוירולוגיים או סרטן הקשורים לצריכם דגים או לצריכת n-3 PUFA, וההשפעות של methylmercury, PCBs ו- dioxins. החוקרים התמקדו בעיקר בעדות ממחקרים קליניים רנדומאליים וממחקרים פרוספקטיביים גדולים.

הספרות הציעה כי תמותה בשל CHD ירדה ב-14.6% עבור כל צריכה של 100 mg/d של EPA ו-DHA, הירידה הגיעה לפלטו של 36% בצריכה של 250 mg כל יום. הירידה הכוללת של 17% בתמותה הקשורה עם צריכה של n-3 PUFA נבעה בעיקר מירידה במספר מקרי המוות בשל CHD. סטטינים היו קשורים עם ירידה של 15% בתמותה הכללית במטה אנליזות, שנעשו לאחרונה.

אזהרה גדולה במחקר מתייחסת לאנשים, שאוכלים דגים לא ממקורות מסחריים. חלק מהאגמים באיים בארצות הברית מזוהמים ברמה גבוהה יותר ב-PBC וב- dioxins. אז אדם, שדג דגים ואוכל אותם צריך להתייעץ ולבדוק מה הרמות של PCBs ו- dioxins בדגים השונים.

לסיכום, מי שאוכל מנת דג אחת או יותר פר יום, רק כדי להיות בטוח שהוא מקבל את הרמה הרצויה, צריך לוודא שהוא אוכל מגוון דגים, כדי לוודא שלפחות חלק מהם מכילים רמות נמוכות של כספית.

JAMA. 2006;296:1885-1899

לידיעה במדסקייפ