ממחקר חדש עולה כי קיים סיכון מוגבר להתקף לב ושבץ בחולים הסובלים ממיגרנה המלווה באאורה, קשר זה אינו קיים עבור מיגרנה ללא אאורה.

נמצא קשר בין מיגרנה המלווה אאורה ובין תופעות קרדיווסקולריות ופקטורים מעודדי-קרישה, שבשילוב עם הפיזיולוגיה של מיגרנה, עשויה להעלות את הסיכון לאירועים וסקולרים. למרות שמיגרנה עם אאורה נקשרה בסיכון מוגבר לשבץ איסכמי, הקשר עם מחלה קרדיווסקולרית, ובייחוד אירועים קורונרים, נותר מעורפל.

במחקר הנוכחי כללו החוקרים 27,840 נשים מארה”ב בגילאי 45 ומעלה, שלא סבלו ממחלה קרדיווסקולרית או אנגיה בתחילת המחקר (1992-1995), שדיווחו על מיגרנה עם אאורה, ונתונים אודות רמות הליפידים.

המדד העיקרי במחקר כלל אירוע קרדיווסקולרי מג’ורי (אירוע ראשון של שבץ לא-פטאלי, התקף לב לא-פטאלי, או תמותה עקב מחלה קרדיווסקולרית איסכמית). מדדים משניים כללו שבץ איסכמי ראשון, התקף לב, רה-וסקולריזציה קורונרית, אנגינה ותמותה עקב אירוע קרדיווסקולרי איסכמי.

בתחילת המחקר דיווחו 5125 נשים (18.4%) על סיפור מיגרנה כלשהו בעבר. מבין 3610 נשים עם מיגרנה פעילה, שהוגדרה כמיגרנה בשנה החולפת, 1434 (39.7%) דיווחו על תסמיני אאורה. במהלך מעקב של 10 שנים בממוצע, נרשמו 580 אירועים קרדיווסקולרים מג’וריים.

Hazard Ratio בנשים שדיווחו על מיגרנה פעילה עם אאורה, בהשוואה לנשים ללא סיפור של מיגרנה, עמד על 2.15 ((95% CI = 1.58-2.92, P<0.001 עבור אירוע קרדיווסקולרי מג’ורי, 1.91 (95% CI = 1.17-3.10, P<0.01) עבור שבץ איסכמי, 2.08 (95% CI = 1.30-3.31, P=0.002) עבור התקף לב, 1.74 (95% CI = 1.23-2.46, P=0.002) עבור רה-וסקולריזציה קורונרית, 1.71 (95% CI = 1.16-2.53, P=0.007) עבור אנגינה ו-2.33 (95% CI = 1.21-4.51, P=0.01) עבור תמותה עקב אירוע איסכמי.

לאחר תיקנון לגיל זוהו 18 אירועים קרדיווסקולרים מגו’ריים שייוחסו למיגרנה עם אאורה לכל 10,000 נשים בשנה. נשים שדיווחו על מיגרנה ללא אאורה לא היו בסיכון מוגבר לאירוע וסקולרי כלשהו או אנגינה.

במחקר הגדול הפרוספקטיבי הנ”ל, נמצא קשר בין מיגרנה עם אאורה ובין סיכון מוגבר לאירוע קרדיווסקולרי מג’ורי, התקף לב, שבץ איסכמי, ותמותה עקב אירוע קרדיווסקולרי איסכמי, כמו גם רה-וסקולריזציה קורורנית ואנגינה. מיגרנה פעילה ללא אאורה, לא העלתה את הסיכון לאירוע קרדיווסקולרי כלשהו.

מגבלות המחקר כללו מיגרנה עם אאורה שדווחה ע”י המטופלות עצמם, והאאורה לא סווגה לפי קריטריוני International Headache Society, שימוש בהגדרה רחבה של אאורה, קשיים בהבחנה בין מאפיינים מסוימים של אאורה מתסמינים של TIA (Transient Ischemic Attack), העדר פירוט מידע באשר לתרופות לטיפול במיגרנה, ערפלנים אפשריים עקב מבנה מחקר תצפיתי, העדר נתונים באשר למשך המיגרנה לפני הכניסה למחקר, או תדירות המיגרנה בזמן המעקב.

מאחר שמיגרנה ללא אאורה שכיחה בהרבה ממיגרנה עם אאורה, נראה כי אין סיכון מוגבר למחלה קרדיווסקולרית במרבית חולי מיגרנה. מחקרים עתידיים צריכים להתמקד בהבנה טובה יותר של הקשר בין מיגרנה, מצב אאורה, ואירוע קרדיווסקולרי.

במאמר מערכת דנו בהסברים אפשריים לקשר בין מיגרנה עם אאורה ומחלה קרדיווסקולרית. בחולים הסובלים ממיגרנה עם אאורה, רופאים צריכים להיות מודעים לגורמי סיכון קרדיווסקולרים הניתנים לשינוי, דוגמאת יל”ד, היפרליפידמיה, ועישון. בסופו של דבר, חשוב לקבוע אם מיגרנה עם אאורה בפני עצמה היא גורם סיכון הניתן לשינוי בחולים עם מחלה קרדיווסקולרית. מחקרים עתידיים צריכים לבחון את האפשרות שתרופות מניעתיות למיגרנה או טיפול נוגד-טסיות עשויים להוריד את הסיכון למחלה קרדיווסקולרית בחולים הסובלים ממיגרנה עם אאורה.

JAMA. 2006;296:283-291, 332-333

לידיעה במדסקייפ