חברת sanofi aventis מפרסמת מסמך המסכם ממצאים מחקריים שמצביעים על טיטרציה מוכתבת של insulin glargine (או Lantus) בהפחתת רמות ה-HbA1C ושל insulin glulisine (או Apidra) בבקרה על רמות הגלוקוז בדם לאחר הארוחה, בקרב חולים הסובלים מסוכרת מסוג 2.

מידע שהוצג במסגרת הכינוס השנתי ה-41 של הארגון הארופאי לחקר הסוכרת (EASD) מעיד כי טיטרציה מוכתבת באופן הדוק תוך ניטור אינטנסיבי של insulin glargine (או Lantus) מסייעת לחולים רבים יותר להשיג רמות HbA1C נמוכות מ-7%. מידע נוסף שהוצג מעיד כי חולים הסובלים מסוכרת מסוג 2 המבוקרים היטב באמצעות טיפול אינטנסיבי קונבנציונאלי באינסולין (ICT) באמצעות אינסולין NPH יכולים להשיג בקרה גליצמית טובה יותר במתן insulin glargine (או Lantus).

ממצאים ממחקר אחר שבחן את השימוש ב-insulin glulisine (או Apidra) מעידים כי בחולים הסובלים מסוכרת מסוג 2 ומקבלים Apidra יחד עם אינסולין NPH מושגת בקרה טובה יותר של רמות הגלוקוז לאחר הארוחה, בהשוואה לחולים המקבלים אינסולין אנושי רגיל (RHI), בנוסף לפחות אפיזודות היפו-גליקמיות במהלך הלילה.

מחקר ה-APOLLO שעדיין מתקיים הינו מחקר בו משתתפים בו 418 חולים הסובלים מסוכרת מסוג 2 שבהם בקרה ירודה והם מטופלים באמצעות תרופות אנטי-סוכרתיות הניתנות דרך הפה (OADs). המחקר משווה את השפעות הטיפול באמצעות OADs יחד עם Lantus (פעם ביום) למתן OADs יחד עם prandial insulin lispro (שלוש פעמים ביום). הממצאים שהוצגו הן התוצאות שהתקבלו באופן סמוי ב-124 חולים שהשלימו את המחקר. הם מעידים כי ניתן להשיג רמת HbA1C ממוצעת של 6.76% בשימוש במרשם לטיטרציה מוכתבת תוך ניטור אינטנסיבי של האינסולין. שני הטיפולים נסבלו במידה דומה על-ידי החולים.

אחד החוקרים, ד”ר Linn, מסביר כי הממצאים שהתקבלו עד כה מעידים כי ניטור מתמתשך של רמות הגלוקוז בדם וטיטרצית מינון האינסולין מסייעת לחולים להשיג את יעד רמות ה-HbA1C מתחת ל-7%.

מחקר אחר שתוצאותיו הוצגו בכינוס מוצא כי העברה מטיפול אינטנסיבי קונבנציונאלי באינסולין (ICT) באמצעות אינסולין NPH לטיפול באמצעות Lantus גורר שיפור נוסף בבקרה הגליצמית ללא עליה בשיעור ההיפוגליצמיה. במסגרת מחקר ה-SAFIR שבחן 367 חולים הסובלים מסוכרת מסוג 2 עם ערך HbA1C ממוצע נמוך מ-7% שנמצאו בבקרה טובה תחת ICT ניתן להם טיפול באמצעות Lantus במהלך תקופה בת 10 שבועות.

בחולים שטופלו באמצעות Lantus נצפתה ירידה בערכי ה-HbA1C, ללא תלות במספר זריקות ה-NPH שקיבלו במסגרת הטיפול הקודם. בחולים שקיבלו בעבר אינסולין NPH פעם ביום נצפתה ירידה ברמת ה-HbA1C הממוצעת מ-6.87% ל-6.66% (ערך p<0.001), בחולים שקיבלו אותו פעמיים ביום או יותר נצפתה ירידה ממוצעת מ-6.95% ל-6.69% (ערך p<0.001), ומ-7.25% ל-6.89% (ערך p<0.117), בהתאמה.

בנוסף לכך, רמות הגלוקוז בדם בצום (FBG) היו פחתו באופן מובהק סטטיסטית מ-7.7-7.1mmol/L (ערך p<0.001) בחולים שקיבלו בעבר אינסולין NPH פעם ביום, מ-7.9-7.3mmol/L (ערך p<0.001) בחולים שקיבלו בעבר אינסולין NPH פעמיים ביום, ומ-8.6-7.8mmol/L בחולים שקיבלו בעבר אינסולין NPH יותר מפעמיים ביום, לאחר תחילת הטיפול באמצעות Lantus.

מחקר ה-SAFIR מעיד כי העברה ממתן אינסולין NPH ל-Lantus בטוחה בחולים, ללא הבדל משמעותי במספר האפיזודות ההיפו-גליקמיות לפני ואחרי מתן טיפול ב-Lantus שנמדדו באמצעות מערכת ניידת לניטור מתמשך של רמות הגלוקוז (CGMS) ובאמצעות תיעוד קונבנציונאלי לניטור היפו-גליקמיה.

ה-European Diabetes Policy Group (או EDPG) וה-American Association of Clinical Endocrinologists (או AACE), ממליצים כי אנשים הסובלים מסוכרת תושג רמת HbA1C נמוכה מ-6.5% לצורך בקרה אופטימלית. ה-American Diabetes Association ממליץ כי בחולי סוכרת תושג רמת HbA1C נמוכה מ-7%, למרות שיעדי מטרה גליצמיים מחמירים יותר (ערכי HbA1C נורמלייים נמוכים מ-6%) עשויים להפחית עוד את שיעור הסיבוכים בעלות של הגדלת הסיכון להיפו-גליקמיה.

אולם, במסגרת הטיפול הרפואי, רוב החולים הסובלים מסוכרת מסוג 2 אינם משיגים באופן שגרתי את יעדי הטיפול. לפי ה-National Health and Nutrition Examination Survey (ה-NHANES IV) שנערך בשנים 1999-2000, רק ב-37% מהמשתתפים שאובחנו בעבר בסוכרת הושגו יעדי המטרה של ערכי ה-HbA1C מתחת ל-7%, ו-37.2% מהחולים נמצאו מעל רמת “נקיטת הפעולה” מבחינת ערך ה-HbA1C מעל 8%. הנתונים הללו לא נבדלים באופן מובהק סטטיסטית מאלו שעליהם דווח ב-NHANES III במהלך השנים 1988-1994.

ממצאי מחקר שנערך בקרב 892 חולים הסובלים מסוכרת מסוג 2 המקבלים Apidra או אינסולין אנושי רגיל (RHI) בשילוב עם אינסולין NPH הוצגו גם הם במסגרת ה-EASD. התוצאות מעידות כי שינויי רמות הגלוקוז בדם הקשורים לארוחות היו נמוכים באופן מובהק סטטיסטית בחולים שנטלו Apidra בהשוואה לחולים שקיבלו RHI בארוחת הבוקר, בארוחת הערב ובמהלך היום, אך דומים בארוחת הצהריים.

המחקר מעיד כי שינוי רמות הגלוקוז כשעה עד שעתיים לאחר הארוחה היה נמוך באופן מובהק סטטיסטית בחולים שטופלו באמצעות Apidra (כ-3.99 לעומת 4.59mmol/L, בהתאמה) בהשוואה לחולים שקיבלו RHI (כ-4.87 לעומת 6.03mmol/L, בהתאמה).

 לאחר הסתגלות החולים לטיפול (מחודש 4 והלאה), היו שיעורי החולים שחוו אפיזודה אחת או יותר של היפוגליקמיה במהלך הלילה כמו גם שיעורי מקרי ההיפוגליקמיה הלילית במהלך חודש נמוכים יותר בקרב החולים שקיבלו Apidra, בהשוואה לחולים שקיבלו RHI. לא התגלו הבדלי היפוגליקמיה סימפטומטית בין שתי הקבוצות.

אחד החוקרים, ד”ר Rayman, מסכם כי המחקר מעיד ששימוש בשילוב של אינסולין NPH ושל Apidra עדיף מבחינת בקרת ריכוזי הגלוקוז בדם לאחר הארוחה, בהשוואה ל-RHI. הוא מציין כי הממצאים מעלים הבטחה שכן נעשים כיום נסיונות לגילוי דרכים משופרות לסייע לחולי סוכרת להמנע מקפיצות ומירידות חדות ברמות הגלוקוז בדמם, במיוחד לאחר הארוחות.