תואצותיו של מחקר שפורסם לאחרונה שבדק את השימוש באינסולין בשאיפה בקרב מתנדברים בריאים מעיד כי התחלת הפעילות בשיטה זו הינה מהירה יותר בהשוואה מתן זריקה תת-עורית של אינסולין-ליספרו או בהשוואה למתן אינסולין אנושי רגיל.
מחקר ה-crossover בעל מבנה ה-open-label ערך השוואה בין פרופילי זמן הפעולה של אינסולין הניתן בשאיפה (INH) לבין זריקות תת-עוריות של אינסולין-ליספרו (ILP) או אינסולין אנושי רגיל (RHI) בקרב מתנדבים בריאים. במסגרת המחקר חולקו באקראי 17 גברים לקבלת כל אחד מהטיפולים הבאים בסדר אקראי: 6 מ”ג של אינסולים בשאיפה, 18 יחידות של ליספרו ו-18 יחידות של אינסולין רגיל.
הממצאים מעידים כי:
INH מתחיל לפעות מהר יותר בהשוואה ל-RHI ול-ILP, כפי שנראה בפרק זמן קצר יותר עד להשפעה החצי-מקסימלית של הטיפולים השונים (32 דקות לעומת 48 דקות ו-41 דקות, בהתאמה; ערך P < 0.001 עבור IHN לעומת RHI וערך P < 0.05 עבור IHN לעומת ILP).
משך הזמן עד להשגת השפעה מקסימלית היה בר-השוואה בין INH ו-ILP (כ-143 דקות לעומת 137 דקות; הבדל שאיננו מובהק סטטיסטית), אך היה קצר יותר במתן INH בהשוואה למתן RHI (כ-193 דקות; ערך P < 0.01).
ההשפעה המטבולית המקסימלית של INH היתה ברת-השוואה לזו של RHI, אך נמוכה מזו של ה-ILP (כ-8.7mg /kg/min לעומת 9.8mg /kg/min לעומת 11.2mg /kg/min, בהתאמה; ערך P < 0.01 עבור INH לעומת ILP).
משך הפעולה של INH, שנקבע על-פי משך הזמן עד להשגת השפעה חצי-מקסימלית, היה ארוך יותר בהשוואה לזה של ILP (כ-387 דקות לעומת 313 דקות; ערך P < 0.01), ובר-השוואה לזה של RHI (כ-415 דקות; הבדל שאיננו מובהק סטטיסטית).
היעילות הביולוגית היחסית של INH עמדה על ערך של 10% לעומת ה-RHI ועל ערך של 11% לעומת ה-ILP.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!