קבוצת ארגונים מקצועיים שכונסה על-ידי ה- American College of Endocrinologyו- American Association of Clinical Endocrinologists גיבשה הצהרה הקוראת לטיפול אגרסיבי יותר במטופלים היפר-גליקמיים המאושפזים לטיפול במצבים חריפים. הקבוצה טוענת שרופאים ואחיות מתעלמים לעיתים קרובות מערכי ה- glucoseבדם ומתמקדים רק בסיבה לאשפוז, ולא במחלת הרקע.

איזון טוב יותר של ערכי הסוכר יכול לסייע בהפחתת משך האשפוז וכן להפחית את שיעור התחלואה והתמותה, בעיקר במטופלים סוכרתיים המאושפזים בשל בעיות קרדיו-וסקולריות. תוצאות הדיווח ישמשו לגיבוש קווים מנחים בשנה הקרובה. הנחיות אלו יהיו הראשונות שיתמקדו בטיפול קצר-טווח בסוכרת.

מטה-אנליזה של 15 מחקרים מראה שהיפר-גליקמיה ( ערכי גלוקוז מעל 110 mg/dL) מעלים שת שיעורי התמותה בבית החולים ואי-ספיקת הלב במטופלים עם אוטם בשריר הלב.

ממצא אקראי של ערכי גלוקוז מעל 200 mg/dL באוכלוסיה הכללית של מטופלים המאושפזים במחלקות הפנימיות והכירורגיות נמצא קשור בסיכון גבוה פי-18 למוות בבית-החולים, הארכה משמעותית של משך האשפוז, סיכון מוגבר לזיהומים וצורך בטיפול סיעודי בבית.

למטופלים עם שבץ, שיעור התמותה בבית החולים היה גבוה יותר כאשר ערכי הגלוקוז היו גבוהים מ-100 עד mg/dL 126, כך עולה מתוצאות מטה-אנליזה של 26 מחקרים.

בהתאם לכך, הפחתת רמות הגלוקוז בדם שיפרה את התוצאות, עולה מדיווח זה. מטופלים שעברו ניתוחי לב ונצאו היפרגליקמיים וטופלו אינסולין תוך0ורידי במשך שלושת הימים הראשונים לאחר הניתוח היו בסיכון אבסולוטי מופחת ב-57% למוות. זיהומי חזה עמוקים היו מופחתית ב-66% ומשך השהות בבית החולים היתה מופחתת ביום עבור כל ירידה של 50 mg/dL בערך הגלוקוז.

למרות שטיפול באינסולין תוך-ורידי עלה יותר, ההפחתה בזיהומים ומשך האשפוז הביא לחיסכון כולל של כ-680$ למטופל, כך עולה מנתוני הדיווח.

מחברי הדיווח הציעו יעד גלוקוז מקסימלי של 110 mg/dL למטופלים בטיפול נמרץ ולמטופלים שאינם במצב קריטי ערכים של 110 mg/dL  בצום וערך גלוקוז מקסימלי של180 mg/dL. אינסולין הוא התכשיר היעיל היחיד ויש לתת אותו לחולים ללא קשר לטיפול שקבלו לפני אשפוזם.

Consensus Development Conference on Inpatient Diabetes and Metabolic Control. Presented Dec. 16, 2003.

למאמר במדסקייפ