מתוצאות מחקר חדש שהשווה בין טיפולים מונותרפיים כנגד פסוריאזיס עם Methotrexate, Adalimumab, Etanercept, Ustekinumab ו-Narrow-Band Ultraviloet B, עולים הבדלים קטנים בתגובה, שככל הנראה חסרים משמעות קלינית. התגובה של החולים הייתה נמוכה יותר בפועל, בהשוואה לדיווחים שהתקבלו ממחקרים קליניים אודות טיפולים אלו. ממצאי המחקר פורסמו במהדורת אפריל של כתב העת Archives of Dermatology.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להשוות את התועלת של טיפול ביולוגי סיסטמי, טיפול לא-ביולוגי סיסטמי ופוטותרפיה, בטיפול בחולים עם פסוריאזיס. לשם כך הם ערכו מחקר חתך שכלל חולים מעשר מרפאות עור ברחבי ארצות הברית.
מדגם המחקר כלל 713 חולים עם פסוריאזיס (Plaque Psoriasis) שקיבלו טיפול סיסטמי מונותרפי (Methotrexate, Adalimumab, Etanercept או Ustekinumab) או פוטותרפיה עם Narrowband UV-B.
היעד העיקרי של המחקר היה העדר מלא או כמעט-מלא של נגעים עוריים לפי מדד Physician Global Assessment. יעדים משניים כללו את מדד Psoriasis Area and Severity Index, שטח פני הגוף המעורב ומדדי Dermatology Life Quality Index.
מהתוצאות עולה כי שיעור החולים עם דירוג PGA המעיד על העדר מלא או כמעט-מלא של נגעים עוריים היה שונה עם הטיפולים: Methotrexate (23.8%), Adalimumab (47.7%), Etanercept (34.2%), Ustekinumab (36.1%) ופוטותרפיה (27.6%). מניתוח מתוקנן עולה כי עם טיפול ב-Adalimumab (שיעורי תגובה יחסית של 2.15) תועד סיכוי גבוה יותר להיעלמות מלאה או כמעט מלאה של הנגעים העוריים, בהשוואה לטיפול ב-Methotrexate.
בחולים שטופלו בפוטותרפיה לא תועדו הבדלים מובהקים (1.35) בהשוואה למטופלים ב-Methotrexate. לא תועדו הבדלים בתגובה בכל הנוגע לאיכות החיים.
ב-36.1% מהחולים שטופלו ב-Etanercept מינוני הטיפול היו גבוהים כפליים מהמינונים המומלצים, וכך גם ב-11.8% מהמטופלים ב-Adalimumab, 10.6% מהמטופלים בפוטותרפיה קיבלו את הטיפול בתדירות המומלצת.
החוקרים מסכמים וכותבים כי התועלת של טיפולים כנגד פסוריאזיס בפועל עשויה להיות נמוכה מהתועלת עליה מדווח במחקרים קליניים. למרות ההבדלים היחסיים בשיעורי התגובה האובייקטיבית עם הטיפולים השונים, ההבדלים האבסולוטיים הם קטנים וככל הנראה חסרי חשיבות קלינית. מינוני הטיפולים הנפוצים היו שונים מהמינונים המומלצים.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!