(התמונה באדיבות האגודה למלחמה בסרטן)
כיצד ניתן להסביר את הסיכון להתפתחות ממאירויות נדירות בנשים לאחר השתלת שדיים? מהן אפשרויות הטיפול הטובות ביותר במקרים אלו? שתי שאלות אלו עומדות במוקד הסערה בנושא ההתייחסות של איגודי רפואה פלסטית וההמלצות לחברי האיגוד בנוגע לסיכון להתפתחות לימפומה מסוג ALCL (Anaplastic Large Cell Lymphoma) לאחר ההשתלה.
המחלוקת החלה בפברואר השנה עם הרצאה אינטרנטית מטעם ה-ASPS (American Society of Plastic Surgeons) ו-American Society of Aesthetic Plastic Surgery. מנתח שהאזין להרצאה ולא הסכים עם המילים שנבחרו לתיאור הסיכון ל-ALCL עם שתלי שדיים, שלח מספר הערות בנושא. המנתח טען כי בהרצאה נאמר כי ל-ALCL מהלך שפיר ולכן הנושא אינו עולה בשיחות עם כלי התקשורת. כמו כן, המנתח טען כי בהרצאה נאמר כי ניתוח הינו טיפול לריפוי ALCL.
טענות המנתח, ד”ר וולף, היו כי מדובר במידע לא-הולם וכי אין מקום להתייחס לנושא כאילו לא מדובר במחלה ממארת או להעמיד פנים כי הדבר ניתן לריפוי מוחלט, למרות, שבחלק גדול מהמקרים ניתן טיפול כימותרפי ו/או קרינתי.
ההרצאה האינטרנטית הופיעה לאחר אזהרה מטעם ה-FDA בינואר השנה, לפיה זוהתה שכיחות מוגברת של ALCL בנשים עם שתלי שדיים.
שכיחות ALCL בנשים בארצות הברית ללא שתלי שדיים נעה סביב 3 למיליון נשים בכל שנה. עם זאת, בסקירה ספרותית מטעם ה-FDA זוהו 34 מקרים נפרדים שלALCL בנשים עם שתלי שדיים שהוכנסו בין ינואר 1997 ועד מאי 2010.
לימפומה מסוג ALCL על-רקע שתלי שדיים מתפתחת בקפסולה של רקמת הצלקת הנוצרת סביב לשתל. התסמינים כוללים לרוב נפיחות או כאב בסמוך לשתל. התסמינים עשויים להופיע שנים רבות לאחר הפרוצדורה. אפשרויות הטיפול ב-ALCL משתנות מאוד בתלות באתר ועומק הממאירות.
בעקבות הממצאים ה-FDA ממליץ לדווח על מקרים של ALCL ל-MedWatch, האחראית למידע אודות בטיחות ותופעות לוואי מטעם הסוכנות.
ד”ר וולף סקר גם את 34 המקרים של ALCL בשתלי שדיים ומצאו כי מחצית מהנשים עם ALCL (17 נשים) קיבלו טיפול כימותרפי /ואו קרינתי. הישנות המחלה תועדה ב-3 מבין 17 הנשים הללו לאחר טיפול. ב-5 מבין 34 הנשים הייתה עדות ל-ALCL מעבר לאזור השד לפני או כאשר הלימפומה הופיעה בשד.
לאור זאת, ד”ר וולף סבור כי המקרים שפורסמו אינם עולים בקנה אחד עם המידע שנמסר בהרצאה האינטרנטית, לפיו מדובר במהלך שפיר או מצב ולא בגידול ממאיר, או מחלה סרטנית.
ד”ר וולף טוען כי ייתכן וקיימת תת-אבחנה של ALCL מאחר שמנתחים פלסטיים המטפלים בסיבוכים לאחר שתלי שדיים לא שולחים תמיד את דגימות הרקמה לבדיקות לנוכחות גידולים ממאירים. יתרה מזאת, ייתכן כי בעתיד יאובחנו מקרים נוספים מאחר ש-ALCL בסמוך לשתל נוטה להופיע לאחר חציון של 9 שנים.
מנגד, נציגים מטעם ה-ASPS טוענים כי הדברים הוצאו מהקשרם.
לדבריהם, מאחר שלפי העדויות גידולי ALCL בשתלי שדיים הם שקטים מבחינה קלינית, הסרה ניתוחית של השתל והקפסולה ומעקב אחר החולים מהווים גישת טיפול הולמת ועשויים לסייע במניעת טיפול כמותרפי ו/או קרינתי מיותר.
כמו כן, הם מסבירים כי קבוצת RAND פרסמה לפני כחודש מחקר בנושא ALCL ושתלי שדיים, מחקר שנערך מטעם ה-ASPS. מהתוצאות עולה כי בחלק מהמקרים ניתן לטפל באופן כירורגי במקרים של ALCL לאחר שתלי שדיים. החוקרים קבעו כי למחלה מהלך איטי וניתן לשליטה ע”י הסרה ניתוחית של השתל והקפסולה הסמוכה.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!