מאת נעה גנזבורג, Bsc
מאמר חדש מדנמרק מצביע על כך ששימוש בקורטיקוסטרואידים פוטנטיים באופן מקומי נקשר לעליה בסיכון לאוסטאופורוזיס. המחקר בחן למעלה משבעים אלף מבוגרים שקיבלו מינון מצטבר של סטרואידים חזקים בשימוש מקומי (כמו mometasone furoate, betamethasone valerate או clobetasol propionate במינון של לפחות או מקביל ל- 500 גרם), הניתנים בדרך כלל למחלות עור כרוניות כמו דרמטיטיס אטופית ופסוריאזיס. הממצאים הצביעו על עליה בסיכון היחסי להתפתחות של אוסטאופורוזיס, ובסיכון היחסי לשברים אוסטיאופורוטיים משמעותיים, עם הכפלת המינון המצטבר של מינון הטיפול.
לא נראה קשר מובהק בין חשיפה של עד 999 גרם של קורטיקוסטרואידים לבין הסיכון לשברים אוסטיאופורוטיים: במינון גבוה יותר זיהו החוקרים עליה בסיכון שהייתה תלוית-מינון ( בין 1.05 HR במינון של עד 1999 גרם, ל-1.10 HR למינון של עד 9999 גרם, ו-1.27 HR במינון של למעלה מ-10,000 גרם). נתונים דומים נצפו לגבי הסיכון לפתח אוסטאופורוזיס (עם HR 1.06 במקרים של מינון עד 999 גרם, HR 1.10 במינון עד 10,000 גרם ועד ל-HR 1.24 למינון של 10,000 גרם ומעלה).
החוקרים ממליצים לצוות הרפואי לשקול טיפולים שאינם מבוססי סטרואידים במידת האפשר במטופלים הנזקקים לטיפול נוגד דלקת על שטחי גוף גדולים לאורך זמן, כדי להוריד את הסיכון להתפתחות אוסטאופורוזיס.
במאמר מערכת נלווה כותבת ד”ר רבקה ג’קסון כי אוסטאופורוזיס הנגרמת בשל גלוקוקורטיקואידים (GIOP) היא הגורם השניוני הנפוץ ביותר לאוסטאופורוזיס וכי כשלושים אחוזים מהמטופלים המטופלים בטיפול סיסטמתי באלה, במשך למעלה מחצי שנה יפתחו GIOP. עם זאת היא כותבת כי המחקר הנוכחי לא מציג כל הוכחה כי במינון הרגיל, הנפוץ וזה שנרשם בדרך כלל, יש כל עליה בסיכון לשברים. לדבריה, על אף הסיכון תלוי המינון בשימוש בקורטיקוסטרואידים שהוצג במחקר זה, יש העדפה לטיפול מקומי כזה מאשר לנטילה סיסטמית של גלוקוקורטיקוסטרואידים. עם זאת היא ממליצה למטפלים לשקול טיפולים שאינם מבוססי סטרואידים במידה ומתקרבים לסף המינונים הגבוהים שהוזכרו במחקר זה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!